אמיר פרץ (עציר) נ' מדינת ישראל

1.הנאשם עותר כי בית המשפט יורה על גילויין של ראיות אשר לגביהן הוצאה ע"י השר לבטחון פנים תעודת חסיון, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א -1971.

לטעמו, מדובר בראיות שיש בהן כדי לסייע להוכחת חפותו בתיק פלילי 12186-08-15 בבית משפט שלום בחיפה. תעודת החסיון והפרפרזות צורפו לבקשה כנספחים א/1-5 בהתאמה.

2.בעתירתו מבקש הנאשם להורות על הסרת החסיון בנוגע למידעים שלהלן:

א.זהות המקורות שמסרו ידיעות מודיעיניות שמספרן 15-0087-440; 14-0533-248; 15-0107-619; וכן את המסמך המסומן ע/1.

ב.חשיפת תוכנם המלא של מסמך ע/1 ואת החלק החסוי בידיעה 15-0087-440.

ג.חשיפת יום ושעת מסירת המידע בנוגע לידיעות 15-0107-619, 15-0087-440 ו-14-0533-248.

לחילופין עותר הנאשם לצמצום הבקשה באופן שתיחשף זהות המודיעים שבאותם מידעים, בשל העובדה שמסרו מידע שגוי, שהוביל בתורו לקונספצייה מוטעית עליה מבוסס האישום.

3.העותר טוען, כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה, עליו לאזן בין האינטרס של הגנה על שלום הציבור, לבין עשיית משפט צדק. לטענתו, הראיות החסויות עשויות לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם על רקע כלל הראיות המוצגות בתיק, ומן הדין לחושפן במלואן.

עוד הוא טוען, כי בין יתר השיקולים, איחור בהגשת תעודת חסיון, כפי שקרה בענייננו, עשוי לפעול לקבלת הבקשה לחשיפת מידע.

באופן קונקרטי טוען הנאשם, כי בבסיס הגנתו עומדת הטענה שהחומרים שנמצאו הינם שלו ולשימושו העצמי והחומרים המצויים בכדורים נקנו באופן חוקי מבית מרקחת. עוד הוא טוען, כי בעניין החומר העיקרי שנמצא (36 ק"ג של חומר צמחי), זה אינו מוגדר בפקודת הסמים והעותר אמר מהיכן נקנה החומר, למי מכר ואיזה שימוש היה לקונה בחומר זה. לטענתו, כיווּן זה של הגנתו לא נחקר עד תום וחסרות ראיות שלטענת הנאשם פועלות לטובתו וצריכות להמצא בתיק, אך אינן נמצאות באופן תמוה.

לטענתו, תמצית המידע בנספח א' מדברת על כך שהעותר רוכש סמים מאדם מסוים ופועל למכירתם ובנספח ב' כי מדובר בעותר המייצר סמים בעצמו. מידעים אלה ניתנו בהפרש של חודש אחד מהשני, ולא ברורה מהימנותם של המידעים, שכן אם העותר הוא יצרן סמים, כיצד זה הוא קונה את החומרים מסוחר אחר. עוד הוא טוען, כי נספח א' שהינו תמצית מידע המעלה תהיה שמא מישהו אחר סיפק מידע, עבריין בעצמו, ואיזו תמורה קיבל עבור המידע ומדוע אינו מופיע בכתב האישום ביחד עם העותר.

בסיכומו של דבר טוען העותר כי בהתאם למידעים שנתקבלו ועל מנת להצדיק את תשומות המשאבים שהושקעו בחקירה, מיקדו החוקרים את החקירה תוך התעלמות מראיות ותוך שבנו קונספציה שגויה.

4.המשיבה מתנגדת לבקשת העותר, בטענה כי המידעים שהסרת חסיונם מבוקש אינם תורמים בכל דרך להגנת הנאשם, ומצד שני חשיפת זהות המודיעים והתכנים החסויים, עלולה לפגוע באינטרס הציבורי באופן שהחשיפה עלולה לפגוע במקורות מידע וביכולת איסוף חומר מודיעיני על עבריינים בכלל ובפרט בענייננו.

לטענתה, המידעים המודיעיניים לא מהווים ראיה קבילה וממילא לא ניתן לעשות בהם שימוש. בכל מקרה, מידעים אלה שהמאשימה כלל לא מסתמכת עליהם, היו עשויים רק לסבך את העותר יותר, שעה שבסופו של יום כתב האישום הוגש באופן מצומצם יותר, היינו לא על עבירה של סחר בסמים, אלא על ייצור, הכנה והפקה של סמים והחזקה שלא לצריכה עצמית.