מ"ת 11941-12-14 מדינת ישראל נ' יתים(עציר)

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט. קיצור המעשה הנטען בכתב האישום הוא שביום 17/11/14, בשעת צהריים, הגיע המשיב אל דירתו של אחד גאורגי לנצ'בה (להלן: "המתלונן"), הממוקמת בקומה השנייה בבית משותף ברחוב המחרוזת 20 ביפו (להלן: "הדירה"). המשיב שהה עם המתלונן בדירה מספר שעות (בתוך פרק הזמן של השהות יצא המשיב ופעם אחת גם המתלונן מן הדירה ושב אליה). ככל הנראה בדירה שתו השניים משקאות אלכוהוליים עד כדי מצב של גילופין. בשלב מסוים בדירה תקף המשיב את המתלונן באמצעות סכין וגרם לו לשברים מרובים בפניו ולחתכים בצוואר ובפנים. לאחר מעשה, במטרה לשבש הליך שיפוטי, העלים המשיב את נעלי הספורט שנעל בעת שהיה בדירה, את מכשיר הפלאפון וכן נמנע משך מספר ימים מלהתייצב בתחנת המשטרה, אף שידע שהוא מבוקש לחקירה.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפט. באי כוח המשיב טוענים שאין ראיה מספקת לביסוס האישום. גם לא "ראיה לכאורה" המספיקה כדי האפשרות לעצור את המשיב בשלב הדיוני הנוכחי.

איש לא ראה את פעולת הדקירה שגרמה למתלונן לחבלות הקשות הנזכרות לעיל. מערך הראיות כנגד המשיב הוא נסיבתי. זה עיקר המערך הראייתי האמור:

א.ביום ההתרחשות, עובר להתרחשות, נערכו מספר התקשרויות טלפוניות בין המתלונן לבין המשיב, האחרונה שבהן בשעה 14:00 מהטלפון של המתלונן לטלפון של המשיב.

ב.סמוך לאותן שיחות, בשעה שאינה ידועה, הגיע המשיב לדירת המתלונן ושתה אתו יחדיו משקאות אלכוהוליים [הודעות המשיב].

ג.הבניין בו מתגורר המתלונן מרושת במצלמות אבטחה שמצלמות ברצף (לא על פי חיישן תנועה), בין היתר את חדר המדרגות בקומה הראשונה ואת דלת הכניסה של הבניין מבפנים ומבחוץ. דלת הכניסה לבניין היא הפתח היחיד שממנו ניתן להיכנס ולצאת מן הבניין. יש פתח לא נעול בגג הבניין, אך לא ניתן לעבור ממנו אל הבניין הסמוך (המחרוזת 18) בשל המרחק (כ-10 מטרים) בין הבניינים [דו"ח פעולה של רס"ל מיכאל שטרומברג מיום 11.12.140].

ד.נבדקו סרטי מצלמות האבטחה מיום ההתרחשות החל מהשעה 14:00. מן הסרטונים עולה שהמתלונן יצא מהדירה בשעה 14:03, חזר אליה בשעה 14:15, בשעה 14:59 יצאו המתלונן והמשיב מן הדירה כשהמתלונן בגילופין ומתנדנד; בשעה 15:06 שבו השניים לדירה כשהמשיב תומך במתלונן השיכור בדרכם. ברור מצפייה בסרטון שבשעה הזו מצבו הפיזי של המתלונן תקין. בשעה 15:55 יצא המשיב את הדירה ירד במדרגות ויצא את הבניין.

ה.בשעה 16.16, כ-21 דקות לאחר שהמשיב יצא את הבניין, שבה אשת המתלונן מעבודתה אל הדירה ומצאה את המתלונן בדירה , בגפו, כשהוא מחוסר הכרה, חבול, דקור ומדמם.

מן הפרטים הללו, שרובם ככולם מתועדים בסרטוני מצלמות האבטחה, עולה בברור מעשה התקיפה החובלני התרחש בין השעה 15:06 (המתלונן נצפה חוזר לדירה בלִוְויית המשיב) לבין השעה 16:16. פרק הזמן הזה מניח שתי אפשרויות בדבר זהות החובל. האפשרות האחת היא שהמשיב ביצע את המעשה (עד השעה 15:55 שהיא שעת צאתו את הבניין) והאפשרות השנייה היא שמאן דהוא אחר ביצע את המעשה לאחר שהמשיב עזב את המקום ולפני שאשת המתלונן הגיעה (בין 15:55 לבין 16:16).

האפשרות השנייה היא השערה (היפותזה) שסבירותה כמעט אפסית. שכן בהעדר אפשרות כניסה לבניין שאיננה "נשלטת" על ידי המצלמות (כאמור לא ניתן להגיע אל הדירה מבניין אחר דרך הפתח שבגג), נותרת רק אפשרות שמישהו הגיע לבניין לפני השעה 14:00 (שעת ההתחלה של סרטוני האבטחה), המתין שם במקום כלשהו (בחדר המדרגות, בדירה אחרת או על הגג) משך שעתיים ויותר ולאחר שמשיב עזב את הדירה, נכנס אליה אותו אלמוני וביצע את מעשה החבלה.

אין לאפשרות אחרונה זו כל עיגון בחומר הראיות. זו "השערה תלויה באוויר" שמשקלה אפסי.