מ"ת 11477-06-15

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי שהורתה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

המבקש נעצר עד תום ההליכים לאחר שלכאורה חבל חבלה חמורה בנסיבות מחמירות במתלונן, יחד עם אחרים.

לא יהיה מיותר לציין כי בפתיחת הדיון בבקשת המעצר עד ת"ה נשאל ב"כ המבקש (דאז, שאינו מייצגו עוד היום) אם ברצונו לדחות את הדיון לצורך צילום ולימוד חומר החקירה והשיב בשלילה. כמו כן הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לצורך הדיון שהתקיים. הדיון נמשך אם כן בשאלה אם נתקיימה עילה מעצר (ונקבע שנתקיימה) ובעניין האפשרות לשחרור לחלופה מעצר (שנדחתה).

המבקש הופלל ע"י בני הזוג, המתלוננים, אשר הותקפו ביום האירוע.

העילה עליה מבוססת הבקשה דנן לעיון חוזר היא, כי לאחר הגשת כתב האישום ומעצרו של המבקש, נתגלו ראיות חדשות המלמדות כי נתקיים אליבי לגבי שני חשודים נוספים שהופללו ע"י המתלוננים הנ"ל, ועקב כך שוחררו אותם חשודים (אשר נגדם לא הוגש כלל כתב אישום).

לטענת המבקש, גם הוא טען טענת אליבי בשעתו היינו כי היה בביתו בשעת האירוע ואשתו אף העידה על כך אולם המשטרה לא מצאה לקבל טענה זו. עוד טען כי פרט לעדויות המתלוננים אין בתיק אף ראיה אחרת הקושרת אותו לאירוע התקיפה הנ"ל. לטענתו, כעת משהתברר כי נמצאו ראיות הסותרות את עדויות המתלוננים לגבי זהות הנוכחים בתקיפה, ביחס לחשודים הנ"ל ששוחררו, יש מקום לבחינה מחודשת של הראיות בתיק במסגרת הבקשה על אף הסכמתו בשעתו לקיומן של ראיות לכאורה נגדו. כן טען כי יש להורות על שחרורו בשל כרסום בראיות התביעה.

במהלך הדיון שבפניי אף העלה ב"כ המבקש (שהחל לייצגו רק לאחר מעצרו עד תום ההליכים) טענות למחדלי חקירה ולגבי אופן ניהולה.

ב"כ המשיבה לא חלק על הטענות לפיהן שחררה המשטרה את החשודים הנוספים הנ"ל, לאחר שנמצאו ראיות מוצקות לפיהן, בסמוך לאחר השעה 23.07 ביום האירוע שהו אותם חשודים בעיר חיפה (התקיפה התקיימה בכפר עילבון). כן היפנה להלכה הנוהגת המחייבת כרסום מהותי ומשמעותי בראיות התביעה באמצעות הראיות החדשות, לצורך הצדקת שחרור.

דיון והכרעה

לאחר עיון ושקילת טיעוני הצדדים, סבורני שדין הבקשה להידחות.