מ"ת 10136-04-15 מדינת ישראל נ' אשר טננבאום (עציר), זאב ישראלי (עציר)

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וזו הבקשה שבפני.

2.מכתב האישום עלה כי ביום 4.4.15 הלך זוהר עובדיה (להלן: "המתלונן") ברח' שפירא בלוד. באותה העת הלכו המשיבים בעקבותיו, קפצו מאחוריו והחלו להכותו, במטרה לשדוד אותו.

המתלונן ניסה לברוח מפני המשיבים ואולם אלה הדביקוהו, המשיכו להכותו בכל חלקי גופו, חנקו אותו, הפילוהו ארצה ובעטו בו. באותה העת הוציאו המשיבים בכוח, מכיס מכנסיו של המתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו וכן נטלו שקית שאחז בידו ובה משקפי שמש, רמקולים ומטענים השייכים לו.

3.ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לכשלים שנפלו בחקירה וטען להיעדר תשתית ראייתית לכאורית מספקת, בעניינו של המשיב. עוד לדבריו, נוכח כך, על בית המשפט להורות על שחרורו ולחלופין, לשהייה בתנאים מגבילים בבית הוריו.

4.ב"כ המבקשת טענה מנגד, בדבר התשתית הראייתית המספקת להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, הנלמדת גם מהראיות לכאורה שנאספו בעניינו של אחיו, המשיב 1.

דיון והכרעה

5.המתלונן התקשר למוקד 100, מטלפון ציבורי, בשעה 23:19, בסיום האירוע, על מנת להזעיק את המשטרה למקום. באותה העת, כשהוא שרוי בסערת רגשות דיווח המתלונן כי הותקף ונשדד על ידי שניים, שאחד מהם מוכר לו בשם אשר.

6.מדו"חות פעולה של שוטרים המצויים בתיק החקירה, בא לידי ביטוי באופן כזה או אחר, גם שמו של המשיב, זאב. ואולם נמצאנו למדים כי המתלונן לא נקב באף לא אחת מגרסאותיו, בשמו המפורש של המשיב. זאת בניגוד לגרסתו העקבית בהקשר זה, בעניינו של המשיב 1, המכונה על ידו אשר.

כך עלה לכאורה גם מדו"ח הפעולה שערך רס"ל ראובן אסף. בציינו כי פגש במתלונן ושמע מפיו כי הותקף על ידי שני חשודים, אשר נטלו ממנו את מכשיר הטלפון הנייד שלו וטענו בפניו כי הוא חייב להם 100 ₪. לשאלת השוטר, האם התוקפים מוכרים לו, השיב המתלונן רק בהקשר למשיב 1, בציינו כי לאחד מהם קוראים אשר ותיאר את פרטי לבושו.