מ.פ. זנזורי בע"מ נ' מימון

פסק דין

בהתאם לכתב התביעה התובעת, מ.פ. זנזורי בע"מ הינה בעלים מכח רכישה של מכונית מסוג גי'פ תוצרת מיצובישי (להלן: "הרכב"). על אף שהרכב נרכש על ידי התובעת ומכספה הוא נרשם ברישומי משרד הרישוי על שם אחד ממנהלי התובעת מר פרדי זנזורי (להלן – "החייב). הנתבע, מר מימון בראון פתח תיק הוצאה לפועל כנגד מר זנזורי. במסגרת אותו התיק הוא ביצע עיקול על רכב בהתאם לרישום משרד הרישוי, כאשר בסופו של יום נמכר הרכב. לטענת התובעת הנתבע פעל בניגוד לזכויותיה ומשכך זכאית היא לקבלת ערך הרכב המוערך על ידה בסך 200,000 ₪.

הנתבע טען בכתב הגנתו שפעל בהתאם לרישום במשרד הרישוי. כן טען שהרכב היה משועבד לטובת בנק המזרחי, אשר הוא בסופו של יום קיבל הכספים.

עלי לציין שבתחילה ניתן על ידי פסק דין בהתאם לסיכומי תובעת בלבד, שכן סיכומי הנתבע לא היו בתיק בית המשפט. רק לאחר שהנתבע הגיש ערעור על פסק דיני, נקבע שהנתבע הגיש סיכומים שלא היו בתיק בית המשפט אולם קיבלו חותמת "נתקבל" ועל כן יש מקום ליתן פסק דין בהסתמך אף על סיכומים אלה.

דיון משפטי:

בהתאם למסמכים שהוצגו על ידי התובעת הרכב נרכש אכן בכספיה.

התובעת טוענת שהעובדה שהרכב נרשם על שם מר זנזורי הינה נוהג מקובל אולם אין בכך כדי ללמוד אודות הבעלות על הרכב.

בתי המשפט התייחסו לא אחת לשאלת מעמדו של רישום כלי רכב במשרד הרישוי. בע"א 782/96 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף [בעמ' 570 נסקרה הפסיקה שקבעה כי הרישום הוא בעל ערך "דקלרטיבי" גרידא, ובראשה פסק-הדין בע"א 492/64 לוי נ' וייס ואח' . שם נקבע כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות, ולפיכך עיקול שנרשם במשרד הרישוי לא תפס לגבי משאית שנמכרה כדת וכדין

מכירת רכב הינה מכירת מטלטלין אשר הבעלות עוברת עם מסירת הממכר.

הגישה הנהוגה בפסיקה הינה כי רישום זה עדיין מאפשר הוכחה כי הקניין מצוי בידי אדם אחר מזה הרשום (ד' בר-אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות [7], בעמ' 251).

משכך ולאור הראיות שהוצגו ע"י התובעת סבורני שעמדה בנטל ההוכחה שהינה בעלת הזכויות ברכב ללא כל קשר לרישומו.

הנתבע טען שהרכב עוקל במסגרת תיק ההוצאה לפועל ע"י בנק מזרחי טפחות (להלן: "הבנק"), כאשר כספי מכירת הרכב הועברו לבנק וזאת בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל. כבר בדיון ביום 6.9.10 הסבירה באת כח הנתבע שאכן הנתבע היה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, אולם מאחר ועל הרכב היה משכון של הבנק, אזי כספי התמורה הועברו ישירות לבנק.

התובע בסיכומי תשובתו טוען שאין חולק שהרכב נמכר במסגרת תיק ההוצאה לפועל וכי כספי תמורתו הועברו לנתבע.

עיון במסמכים שצורפו לכתב ההגנה מעלה שהרכב נמכר לבקשת הנתבע, הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, אולם מאחר ובנק מזרחי טען שקיים לו שיעבוד על רכב זה, הועברו בהחלטת ראש ההוצאה לפועל הכספים לבנק המזרחי. (ראה נספח ב'). הכספים לא היו מועברים לבנק אם הנתבע לא היה נוקט בהליך העיקול, שהיה שגוי מיסודו. משכך על הנתבע שהחל בהליך זה לפצות התובעת על נזקיה. לא קיבלתי מהנתבע כל הסבר מספק מדוע פעל בדרך של הטלת עיקול על הרכב ומכירתו בסופו של יום , כאשר הוברר לו כבר מבקשות שהוגשו על ידי התובעת במסגרת תיק ההוצאה לפועל שהתובעת טוענת שהבעלות ברכב הינה שלה, ולא של החייב. (ראה נספח ג' לכתב ההגנה, בקשת התובעת להשהית ההליך שכן לטענתה היא בעלי הרכב)

הנתבע אף יכול היה להגיש הודעת צד ג' כנגד הבנק אולם בחר שלא לעשות כן.

למרות קביעתי זו לא אוכל לסיים פסק הדין בכך, שכן אם היתה התובעת רושמת הרכב על שמה שכן היא זו שרכשה הרכב, לא היה הרכב מעוקל מלכתחילה.

לא קיבלתי כל הסבר מספק מהתובעת מדוע לא רשמה את הרכב על שמה.

משלא עשתה כן, והרכב עוקל בהתאם לרישום במשרד הרישוי, במעשיה תרמה להתרחשות הטעות במסגרתה עוקל רכב מר זנזורי ועל כן נראה לי שיש לחלק את נזקי התובעת בין התובעת לנתבע שכן שניהם אחראים באופן שווה לנזק שנגרם בשל מכירת הרכב.

במציאות הכלכלית הקיימת כיום במדינה אדם מסתמך על רישום במשרד הרישוי, כאשר כיצד יכול אדם לברר האם רכב שייך לבעליו אם לא בהסתמך על הרישום? האם סבורה התובעת שעל זוכה לפנות לחייב טרם הטלת העיקול ולברר האם אכן הרישום במשרד הרישוי משקף מהימנה המצב? משכך האחריות לנזקי התובעת מוטלת על כתפי שני הצדדים ועל כן יש לחלק הנזק באופן שווה.

התובעת העריכה ערך הרכב בסך 200,000 ₪ וצירפה אישור רואה חשבון וכן חשבונית הרכישה בסך 219,871 ₪, אולם התובעת שילמה לאחר הנחה סך של 203,603 ₪.