מ' נ' מ' ואח'

1. זוהי תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" ו/או "החוק"), שהוגשה ע"י מר י.מ. (להלן: "התובע"), כנגד הנתבעים - בני משפחתו הקרובים: הגב' נ., בת זוגו לשעבר של התובע (להלן: "הנתבעת "); מר ר.א. (ר.מ.), בנם המשותף של התובע והנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 2"); ומר פ.מ., בן זוגה של בתה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 3").
2. לנתבעים, האשמות קשות כלפיי התובע, על פיהן, הוא פגע מינית בשני ילדיו של הנתבע 3 (להלן- הקטינים), בגין האשמות אלה הוגשה תלונה במשטרה, התובע נעצר ונחקר, אף הוצאו צווים להרחקתו מהעיר XXX, מקום מגורי הקטינים, אולם בסופו של יום , לא הוגש כתב אישום כנגד התובע מחוסר ראיות.
3. הנתבעים מתקשים לקבל את החלטת הפרקליטות, ובמהלך כל התקופה- מהרגע שהסיפור נחשף על ידי הקטינים- לטענתם של הנתבעים, ועד המועד בו הוגשה תביעה זו, הנתבעים פועלים כנגד התובע במישורים שונים.

רקע

1. התובע והנתבעת נישאו זל"ז בתאריך 05.11.1982 בנישואים אזרחיים ברוסיה, במהלכם נולד בנם המשותף, הוא הנתבע 2. לנתבעת עוד שני ילדים מנישואים קודמים, אחת מהן היא הגב' ס.מ., אשר כאמור נשואה לנתבע 3.
2. תחילתו של הסכסוך בבקשה בהולה למתן צו הגנה, אשר הוגש על ידי הנתבע 3 בשם ילדיו הקטינים, כנגד התובע.
3. כפי שעולה מכתב התביעה, נגד התובע הוגשו מספר תלונות במשטרה ע"י הנתבעים ו/או מי מהם, לרבות תלונה במסגרתה נטען כי התובע ביצע מעשים מגונים בילדיהם הקטינים של הנתבע 3 ורעייתו (להלן: "הקטינים"), אליהם התובע מתייחס כנכדיו בתביעתו. בעקבות תלונה זו נפתחה נגד התובע חקירה והוא נעצר לזמן מה, אלא שלטענתו נכון להיום על אף שחלפו מעל לשלוש שנים לא הוגש נגדו כתב אישום וללא ננקטו כנגדו הליכים. זמן מה לאחר הגשת תלונה זו, הוגשו תלונות גם ע"י הנתבעת 1, בת זוגו לשעבר של התובע, במסגרתן נטען בין היתר כי סימם ואנס אותה.
4. ביום 26.9.16, ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, אשר הוארך מעת לעת עד ליום 25.9.17.
5. ביום 28.6.16 נעצר התובע וביום 13.7.16 שוחרר. על פי הודעה שהעבירה הפרקליטות מיום 20.2.19 החליטה הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום וזאת מחוסר ראיות.
6. המצב המשפטי הוא כי התובע לא הורשע במעשים המיוחסים לו.

טענות הצדדים

טענות התובע:

1. הפרסומים עליהם מבוססת התביעה בוצעו ע"י הנתבעים או מי מהם, לאחר שחרורו ממעצר. הנתבעים הציגו בפני מכריו וחבריו של התובע, לרבות כאלה שעמם עמד בקשריי עבודה וקשרים עסקיים, את היותו פדופיל מסוכן לציבור, לטענתם. טוען התובע כי הנתבעים תלו שלטים, ואף הפיצו סרטון וידאו בו אחד הקטינים מספר על "מעלליו" של התובע, השמיצו את התובע ברבים תוך מרדף אחריו וקריאות דיבה בציבור; כמו כן, לטענתו, הפיצו עלון בו ציינו כי התובע פדופיל, ועוד.
2. מדובר בהכפשות חמורות ופוגעניות המהוות הוצאות לשון הרע בוטה, חריפה וקיצונית במיוחד, בכוונת זדון להשחיר את שמו של התובע בפני מכריו, קרוביו, ובעיני הציבור הרחב. לפיכך התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.
3. כמו כן, לטענתו מהתנהלות הנתבעים, נגרמו לתובע נזקים המוערכים בסך של כ-500,000 ₪ עליהם העמיד את תביעתו לפיצוי. עוד עותר התובע לחייב את הנתבעים לפרסם באותה דרך שבה פורסמו הדברים הפוגעניים, הבהרה כי הדברים שיוחסו לתובע לא היו נכונים.

טענות הנתבעים: