מ.מ. עיר הכרמל רשויות נ' זאהר

פסק דין

תביעה שטרית שבמרכזה המחאה (שמועד פרעונה 5/3/08) אשר נמשכה ע"י הנתבע לפקודת התובעת בסך 65,000 ₪ כשיק בטחון.

ההמחאה חוללה מסיבת: "אכ"מ".

א. מבוא:

1.התובעת הינה רשות מקומית.

2.אשת הנתבע (להלן: "איבתסהם") ובנו של הנתבע (להלן: "חסן") הקימו בשנת 2004 חברה בשם אלמנזול דארנא בע"מ (להלן: "החברה").

החברה מפעילה חדר אוכל בעוספיה המשמש כאולם לעריכת שמחות – בפרט לעריכת חתונות (כאמור בסעיף 3 לתצהיר הנתבע).

3.איבתסהם וחסן רשומים כבעלי החברה, מורשי החתימה בה, ונטען כי הם המעורבים היחידים בהפעלתה, בעוד שלנתבע אין כל קשר לחברה פרט לעובדה כי הוא משמש כבא כוחה – כך ע"פ הנטען.

4.ממועד הקמת החברה (שנת 2004) ועד היום לא שלמה החברה לתובעת תשלומי ארנונה כלל, וחובה, נכון להיום, מסתכם במאות אלפי שקלים.

5.במסגרת הליכי הגביה שנקטה התובעת כנגד החברה בגין אי תשלום ארנונה, הטילה התובעת עיקול על רכב החברה (רכב מסוג רנו מ.ר 53-790-29), וכן על חשבון הבנק של החברה בבנק דיסקונט.

6.החברה התנגדה לקביעת התובעת ביחס לסיווג עסקה לצורך תשלום הארנונה, ונטען כי לאחר מספר פגישות שהתקיימו בנושא (בחודש 10/07), בין הנתבע לבין נציגי התובעת, הושג הסכם בע"פ לפיו תפעל גזברית התובעת לקבל החלטה במליאת העירייה כך שהחברה תסווג כ"עסק אחר" ולא כ-"מסעדה" (זאת בשל טענת הנתבע כי העסק המופעל ע"י החברה הינו "חדר אוכל עונתי"). סיווג העסק כ - "עסק אחר", משמעו העמדת חוב הארנונה על 50% מהסכום שנדרשה החברה לשלם באותה עת.

7. עוד טען הנתבע כי סוכם בינו לבין החשב וגזברית התובעת, כי התובעת תבטל את העיקול שהטילה על חשבון הבנק של החברה, על מנת לאפשר לחברה לקבל פנקסי שיקים מהבנק לצורך ביצוע התשלום לתובעת ע"פ הסיכום כאמור לעיל, דהיינו, תשלום של 50% מחוב הארנונה.

8.בנוגע לנסיבות מסירת שיק הביטחון נשוא התביעה טוען הנתבע בתצהיר שצורף להתנגדות כך:

"סוכם כי העירייה תעביר אלי כתב ביטול העיקול ותאפשר לחברה להזמין פנקסי צ'קים ותשלום החוב המוסכם. במקביל אפקיד שיק בטחון ללא תאריך, שאינו לפרעון אשר יוחזר אלי לאחר קבלת פנקסי הצ'קים והשלמת ההליכים עליהם הוסכם כולל: תשלום 50% מהחוב כמקובל בכפר חורפיש לעסק מהסוג של החברה, תיקון סיווג העסק בצו עיר מסים.." – סעיף 2 לתצהיר הנתבע מיום 13/7/09.

יצויין כי סכום החוב נכון למועד הרלבנטי (סוף שנת 2007) עמד על כ-130,000 ₪ ואילו שיק הביטחון ניתן על מחציתו – סך של 65,000 ₪.

9.אין חולק כי התובעת אכן מסרה לידי הנתבע מכתב הסרת עיקול המופנה לבנק. הנתבע או מי מטעמו העביר את האישור לבנק וזה הסיר את העיקול מחשבון הבנק של החברה.

התובעת אף טוענת כי נוכח קבלת שיק הביטחון, דאגה להסיר את העיקול שהוטל גם על רכב החברה.

10.ואולם לאחר שהחברה קיבלה את פנקסי השיקים מהבנק, הודיעה לו התובעת כי אין באפשרותה לשנות את סיווג העסק כפי שסוכם לטענתו.

עוד נטען כי התובעת פעלה, בענין זה, ברמיה שכן הנושא כלל לא הועלה לדיון במליאת מועצת העירייה כפי שהובטח לו על ידי הגזברית.

11.על כן נטען כי הנתבע הגיע יחד עם בנו לגזברית התובעת, מסר לה בחזרה את מכתב ביטול העיקול, ובמקביל דרש ממנה להשיב לו את שיק הביטחון.