מ. מ. מזרעה נ' עריד

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב.

התובענה הוגשה בגין חובות שחב המבקש למשיבה, על פי טענתה, בגין ארנונה, מים וחיובים נלווים, משנת 2005 ועד להגשת התובענה, בשנת 2010. התביעה עומדת על סכום כולל של 39,517 ₪.

2.הצדדים ביקשו לסכם טענותיהם בכתב, ובפני עומדים סיכומי שני הצדדים, על נספחיהם. כן בפני סיכומי תשובה שהגישה המשיבה.

3.לטענת המבקש, בשל נכותו הוא זכאי להנחה בשיעור של 80% מהחיוב בארנונה, ואכן, עד לשנת 2005 קיבל הנחה כזו, ושילם את חובותיו.

בשנת 2005 התחלף ראש המועצה, פקיד הגבייה אשר אישר עד אז את ההנחה – פוטר, ומאז לא קיבל המבקש את ההנחה אותה קיבל בעבר. לטענתו, הרקע לכך הוא אי תמיכתו בראש המועצה החדש.

המבקש מוסיף וטוען, כי חיובו בהיטל ביוב (סכום העולה על 17,000 ₪ מתוך רכיביה השונים של התביעה) אינו חוקי. לטענתו, היטל ביוב ניתן להטיל על התושבים רק באמצעות חוק עזר מתאים, ואילו המשיבה לא חוקקה חוק עזר כזה. יתר על כן, לטענתו, גם אילו היה מקום להחיל את חוק העזר של המועצה האזורית מטה אשר, הרי שהחיוב בגין היטל ביוב אינו מגיע לכדי הסכום הנדרש, אלא לכל היותר, על פי שטח ביתו של המבקש, כ-2,700 ₪.

עוד טוען המבקש, כי החיובים השונים הנכללים בכתב התביעה מנופחים ומופרזים, ובחלקם אינם ברורים כלל.

4.בעניין זכאות המבקש להנחה בתשלומי הארנונה, טוען המבקש, כי הוא זכאי להנחה זו בשל נכותו.

על פי טענות המבקש, נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה של 60%.

תקנה 2(א)(2) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993, קובעת זכאותו להנחה (עד 80% מסכום הארנונה) של נכה, אשר דרגת אי הכושר שנקבעה לו עולה על 75%.

נראה, איפוא, כי המבקש אינו זכאי להנחה בשל נכותו, ועל כן, טענתו בדבר זכאות להנחה בשל הנכות אינה מהווה הגנה מפני התביעה.

יחד עם זאת, קיימת גם זכאות להנחה, על פי רמת ההכנסה. זכאות זו קבועה בתקנה 2(א)(8) לתקנות הנ"ל. שיעור ההנחה קבוע בטבלה שבתוספת הראשונה לתקנות אלו, והוא תלוי בהכנסת התא המשפחתי כולו, ובגודל המשפחה. המבקש טוען, כי מתגוררות ארבע נפשות בביתו, והוא מתקיים מקצבת נכות בסך 2,300 ₪ לחודש. המבקש אינו טוען דבר בעניין הכנסות יתר בני המשפחה, ואינו מפרט טענותיו באופן שעשוי להצביע על זכאותו להנחה בארנונה, על פי הכנסת בני המשפחה.

על כן, אין לי אלא לקבוע, כי המבקש אינו זכאי לקבל רשות להתגונן בשל טענתו לזכאות להנחה בתשלומי הארנונה.

5.נושא נפרד הוא החיוב בהיטל ביוב.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי על מנת שהמשיבה תוכל להטיל על תושביה היטל ביוב, עליה לקבוע את ההיטל באמצעות חוק עזר.

לטענת המשיבה, בעת שניתן הצו לכינונה, בשנת 1996, נקבע (סעיף 5), כי חוקי העזר של המועצה המקומית מטה אשר יחולו על המועצה המקומית.

המבקש טוען, כי הדבר אמנם היה נכון לעת כינון המועצה, אלא שחוק העזר שהיה קיים בשנת 1996 בוטל על ידי המועצה האזורית מטה אשר, שקבעה חוק אחר תחתיו, ואילו המשיבה – לא חוקקה חוק עזר כזה. לטענת המבקש, משבוטל חוק העזר אשר הוחל באמצעות הצו הנ"ל, ולא נקבע חוק עזר חדש, אין מקור חוקי המסמיך את המשיבה לגבות היטל ביוב.

רק בסיכומי התשובה שהגישה המשיבה טענה היא, לראשונה, כי למעשה התביעה אינה מתייחסת להיטל ביוב (להבדיל מסיכומיה הראשונים, במסגרתם טענה בתוקף, כי היטל הביוב הוא חוקי). אמנם צוין היטל הביוב בדף החשבון שצורף לתביעה, אלא שסכום ההיטל הופחת מסכום התביעה.

עיון בדף החשבון שצורף מעלה, כי אכן היטל הביוב לא נכלל בסכום התביעה. דף החשבון בעת הגשת כתב התביעה הראה על יתרה של 57,177 ₪. הפחתת היטל הביוב, בסך 17,659 ₪, מביאה לסכום התביעה – 39,518 ₪.