מ .י. – הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

החלטה

בפניי שלוש בקשות נפרדות, אשר זהות במהותן, ומכוונות לביטול החלטות שניתנו על ידי ביום 16.5.2011, במסגרתן הארכתי תוקפם של שלושה צווי הריסה מנהליים, שפרטיהם כמפורט להלן:

צו ההריסה נשוא ההליך בתיק 25904-05-11, נחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום [להלן: "יו"ר הועדה"] ביום 12.5.2011, ועניינו מבנה בשטח כ- 120 מ"ר בנוי פח ובלוק והמצוי בנ.צ. 175743/547814 בנחל רביבים [להלן: "מבנה א'"];

צו ההריסה נשוא ההליך בתיק 25959-05-11, נחתם על ידי יו"ר הועדה ביום 12.5.2011, ועניינו גדר שהיקפה 120 מ' בנויה רשת ברזל ומשמשת כגדר היקפית סביב למבנה והנמצאת בנ.צ. 175755/547805 בנחל רביבים [להלן: "הגדר'"];

צו ההריסה נשוא ההליך בתיק 25829-05-11, נחתם על ידי יו"ר הועדה ביום 12.5.2011, ועניינו מבנה בשטח כ- 132 מ"ר בנוי פח והמצוי בנ.צ. 175838/547282 בנחל רביבים [להלן: "מבנה ב'"];

[להלן שלושת הצווים יחדיו: "הצווים" או "צווי ההריסה"]

תחילתם של שלושת התיקים האמורים, בבקשה שהגישה המשיבה, בכל אחד מהתיקים, ביום 15.5.2011, להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי.

בשלוש החלטות נפרדות, כולן מיום 16.5.2011, נעתרתי לבקשות והארכתי המועד לביצוע הצווים.

הבקשות דנן, מכוונות למעשה לביטול אותה החלטה מיום 16.5.2011.

בבקשותיהם דנן, טוענים המבקשים כי בית המשפט לא היה מוסמך להאריך את צווי ההריסה, כיוון שתוקפם פג עוד קודם לכן, כמו גם שיו"ר הועדה היה מנוע מלחתום על הצווים כיוון שחלפו 30 הימים מאז נחתם תצהיר מתכננת המחוז.

בדיון שהתקיים ביום 13.7.2011, הודיע ב"כ המבקשים כי אין למבקשים טענות כנגד הצווים עצמם, וכי למעשה טענתם היחידה של המבקשים מכוונת כנגד ההחלטה להאריך המועד לביצועם, וזאת מבלי שהתקבלה תגובת המבקשים, הגם שזהותם אותה שעה לא היתה ידועה.

לשיטת המבקשים, שומה היה על המשיבה להדביק את נוסח בקשתה לארכה, על גבי המבנים, ובית המשפט היה צריך להורות על מתן תגובה לבעליו של המבנה [אף מבלי לדעת זהותו].

המשיבה מתנגדת לבקשות. לטענתה, שומה היה על המבקש להגיש ערעור על ההחלטה להאריך תוקפם של הצווים. בכל מקרה, כך לטענת המשיבה, הצווים נחתמו במועד ואף הבקשה להארכת המועד לביצוע הצווים הוגשה טרם פקע תוקפם של הצווים.

אני ספק האם רשאים המבקשים לערער על החלטתי מיום 16.5.2011, שלא במסגרת הליך של ערעור. אני מוכן להניח, כי מדובר בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ועל כן לא נדחו הבקשות על הסף.

אציין, כי המבקשת 2 לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 13.7.2011, ונטען כי היא חולה. בהחלטתי מאותו יום, קבעתי כי אם לא יוגש אישור מחלה על פי פקודת הרופאים, תימחק הבקשה. אישור שכזה לא הוגש לי עד היום. די בכך כדי למחוק בקשתה של המבקשת 2.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, סבורני כי דין הבקשות להידחות גם לגופן.

ראשית, אציין כי אין כל מקום לטענת המבקשים בנוגע לסדרי הדין. הבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי, כאשר זהות בעל המבנה אינה ידועה, הינה בקשה שנועדה להתברר במעמד צד אחד. סדרי הדין שמבקש ב"כ המבקשים לקבוע אינם קבועים בחיקוק, וסבורני כי אין בהם אף צורך, שכן הם אך ורק יעכבו הליך שממילא נועד להיות הליך מנהלי ומהיר.

כל עוד לא נקבעו סדרי דין מיוחדים לבקשה כגון זו, יקבע בית המשפט את סדרי הדין בהתאם לכללים בהליכים דומים ותוך שמירה על זכויות הצדדים.

כאשר מוגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי, שומה על בית המשפט לבחון אותה תוך שקילת האינטרסים של בעל המבנה, למול האינטרס הציבורי. לזכותו של בעל המבנה יינתן פרק זמן נוסף לבקש להתנגד לצו, לאחר הארכתו, ומכאן שיש צורך להדביק את ההחלטה על הארכת צו ההריסה המנהלי, ביחד עם הבקשה והצו, על גבי המבנה. כאמור, עילות התקיפה העיקריות של צו ההריסה המנהלי, יישמרו גם לאחר הארכתו וניתן יהיה להגיש בקשות לביטולו בתוך 3 ימים ממועד הדבקת ההחלטה על הארכתו. בכך יישמר האיזון בין זכויותיו של בעל המבנה להתנגד לצו ההריסה, לבין האינטרס הציבורי שבקיום צו ההריסה המנהלי [בכפוף כמובן לכך שניתן כדין].

אין לקבל טענתו הנוספת של ב"כ המבקשים, שלפיה הצו לא היה בתוקף במועד חתימתו.