מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' קלנטרוב

פסק דין

1.הנאשם הודה בביצוע עבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.הנאשם יליד 1974 ובעברו הרשעה בעבירה זהה משנת 1998 בגינה נדון למאסר מותנה, קנס ופיצוי.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 13.8.06, תקף הנאשם את המתלונן בכך שדחף את המתלונן על רקע ויכוח באשר לחום המים בסאונה בה שהו. כתוצאה מכך, המתלונן החליק, נפל ונשברו ארבע מצלעותיו.

4.במוקד הדיון ניצבת שאלת הרשעת הנאשם בדין, כשההגנה עותרת להימנע מהרשעתו. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, התרשמויות והמלצות שירות המבחן ומכלול נסיבות העניין - נחה דעתי כי ראוי להרשיע את הנאשם בעבירה בה הודה.

5.תסקיר שירות המבחן כפי שהוגש לא העלה כל המלצה בעניינו של הנאשם.

נסקר רקע חייו שלא אפרט בנושא מחמת צנעת הפרט.

הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד למעשה נשוא האישום, תיאר את נסיבות המעשה ובכללן התנגדות המתלונן למבוקשו להגביר את הטמפרטורה בסאונה ובעקבות זאת התפתח ויכוח מילולי, המתלונן זרק מגבת רטובה שפגעה בנאשם וזה פעל באופן אינסטינקטיבי ודחף את המתלונן שנפל ונחבל. הנאשם עזר למתלונן לקום, קרא למאבטח ובחלוף שלושה חודשים פגש שוב במתלונן, התנהל ויכוח ובעקבותיו הוגשה התלונה ונפתח התיק כנגד הנאשם. זה עבר להיות מנוי במועדון אחר על מנת שלא לפגוש במתלונן שנית.

עוד העריך שירות המבחן כי הנאשם מתפקד על פי מערכת ערכים תקינה ונורמטיבית ללא דפוסים עבריינים. עם זאת, הוא מתקשה לשמור על גבולות במצבים חריגים עת הוא חש מותקף, מאוים ומושפל ומסוגל להגיב באופן אימפולסיבי ובתוקפנות, כפי שעשה בנסיבות האישום דנן.

הנאשם התקשה לראות את הבעייתיות בהתנהגותו האלימה ואינו תופס עצמו כסובל מקשיי שליטה או כמי שקיימות לו נטיות תוקפניות, אינו מגלה מוטיבציה להתערבות טיפולית ופניות לביצוע צו של"צ עקב אופי עבודתו המתבצעת בעיקרה בחו"ל.

6.ב"כ המאשימה עתרה להרשעת הנאשם ולהשתת מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, הפנתה לעברו, לתיקון שהוכנס בכתב האישום, לחלוף הזמן, לתוצאה החמורה של מעשיו, לעובדה כי הנאשם נכון לפצות את המתלונן בסכום משמעותי שכבר הופקד וכן להתרשמויות שירות המבחן.

7.הסנגור עתר להסתפקות בהתחייבות בגדר ענישת הנאשם תוך הימנעות מהרשעתו.

הודגש התיקון שהוכנס בכתב האישום, נטען כי המתלונן פנה אל הנאשם בתוקפנות, בתנועות ידיים, בסמיכות לנאשם, התכופף מעליו וצעק עליו ולגישתו, כל אדם ולו המאופק ביותר "ייכנס ללחץ" כתוצאה מאיום מובהק זה. כבר אציין כי דברי הסנגור אינם תואמים את דברי הנאשם אל מול שירות המבחן.

בהמשך, טען הסנגור כי כל שעשה הנאשם התמצה בדחיפת המתלונן והפנה אף לסיועו של הנאשם למתלונן לאחר שנפגע.

עוד הודגשה התרשמות שירות המבחן כי הנאשם מתפקד על פי מערכת ערכים נורמטיביים, נעדר דפוסי אלימות במישורי חייו ונטל אחריות על מעשיו. לגישת הסנגור, ניתן להבין את הקושי של הנאשם לראות את הבעייתיות בהתנהגות האלימה מכיוון שהוא עצמו חש מאוים, מותקף ומושפל.

עוד הפנה הסנגור כי המדובר בנסיבות גבוליות של הגנה עצמית. נתונים אלו אינם עולים מנוסח כתב האישום המתוקן, שהתיקונים שבו הינם, בין היתר, תוצאה של שמיעת עיקר פרשת התביעה. מטעמים אלו, לא ייחסתי משקל משמעותי לטענות אלו והסנגור אישר כי על אף האמור, הנאשם עומד על הודייתו.

עוד הודגש חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ונטען כי הנאשם חסך בזמן שיפוטי, אם כי אני מתקשה לראות עין בעין עם הסנגור גם בהקשר זה, שעה שנדרשו לא פחות מ-43 עמודי פרוטוקול בגדר חקירת עדים על מנת להביא את הצדדים לכדי ההסדר הדיוני ביניהם.

בנוסף, הפנה הסנגור כי ההרשעה הדומה בעניינו של הנאשם התיישנה וככל שבית המשפט יאשר אי הרשעה, גם זו תימחק.

לגישת הסנגור, אין צורך בהרתעת הנאשם מאחר ואין עסקינן במי שמפגין דפוסי התנהגות עבריינים, מדובר באיש עסקים "רציני" שאך דחף ובנסיבות קונקרטיות.

8.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והביע צערו על מעשיו שלא יישנו.