מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' ישראילוב ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

ב"כ המשיב עותרת להקל בתנאי שחרורו של המשיב על דרך ביטולם של התנאים המגבילים בהם מצוי המשיב.

כנגד המשיב ואחיו הוגש כתב אישום המייחס למשיב שבפני עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה, וביצוע גניבה והיזק לרכוש במזיד.

המדובר בעבירות שבוצעו בצוותא חדא עם אחיו כאשר השניים התפרצו למשרד עו"ד בחולון, שברו קיר של המשרד, שברו דלת ונכנסו פנימה.

באותן הנסיבות גרמו השניים לנזקים לרכוש המתלונן ואף גנבו רכוש מהמשרד.

בהחלטת בית המשפט מיום 30/09/09 קבעה כב' השופטת שרון כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים.

בכל הנוגע לעילת מעצר קבע בית המשפט הנכבד כי קמה עילת מסוכנות ביחס למשיב ולשותפו שהינו אחיו.

בית המשפט דחה את טענת ב"כ המשיב 2 כי יש מקום לאבחן בין המשיב 1 למשיב 2 וקבע כי התנהלותם של המשיבים שניהם, "אשר בדרך כלל מילאו פיהם מים וניצלו את הדמיון ביניהם כדי לנסות ולהתחמק מבירור האמת בחקירתם בבית המשפט, מלמדת על עצמת מסוכנותם לבטחון הציבור".

ב"כ המשיב מפנה את בית המשפט לעובדה כי המשיב מצוי במעצר בית מלא בפיקוח אנושי מאז יום 01/11/09 ובמהלך תקופה של למעלה מ- 4 חודשים, כאשר דיון בעניינו קבוע ליום 01/09/10.

משכך- טוענת היא כי חלוף הזמן הינו בגדר נסיבה המצדיקה עיון מחדש בתנאי שחרורו.

ב"כ המבקשת מתנגד לבקשת ההקלה בתנאים. לטענתו לא חלף מספיק זמן המהווה הצדקה להקלה בתנאים, כפי שהאחרון נקבע במבחנים שגובשו בפסיקה.

ב"כ המבקשת מבקש להדגיש כי לטעמו מדובר במשיב שמפר את תנאי שחרורו, שעה שעד היום לא הפקיד 13,000 ₪ אשר בגינם ניתנה לו ארכה בת 4 ימים ממועד שחרורו, לצורך הפקדתם.

כמו כן לטענתו הגיע בישיבה הקודמת לבית המשפט שלא בליווי הערבים המפקחים אשר לא נכחו באולם בית המשפט.

בכל הנוגע להפרות הנטענות על-ידי ב"כ המבקשת איני רואה מקום לקיים דיון בענין בשלב זה, פתוחה הדרך בידי המבקשת לפעול כפי הבנה וכפי הסמכויות הנתונות לה, שעה שסבורה היא כי מי שמשוחרר בתנאים מפר תנאי שחרורו.

אשר לבקשה לעיון חוזר, לא מצאתי כי מאז מתן ההחלטה, נשתנו נסיבות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה ואף לא כי עבר זמן ניכר המצדיק שינוי כבר בשלב זה.

בנסיבות התיק והמשיב שבפני מעבר 4 חודשים מאז מתן ההחלטה, אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא.

ההנחה המובנית בחלופת מעצר בית שהוחלה בהסכמת המשיב ולבקשתו, היא כי הוא ישהה במסגרת זו, במהלך התנהלות משפטו, כאשר מדובר בתחליף למעצר מאחורי סורג ובריח.

העבירה המיוחסת למשיב הינה עבירה חמורה, נסיבות ביצוע אף הן חמורות, והדברים נקבעו מפורשות בהחלטת בית המשפט מיום 30/09/10.

משכך נשקפת מפני המשיב מסוכנות של ממש בחלוף הזמן בלבד, אין בו כדי להקהותה ולהביא למסקנה כי יש מקום כבר בשלב זה להקל בתנאי שחרורו של המשיב.