מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' זיידן ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו במסגרת עיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של פריצה לעסק לביצוע גניבה, היזק בזדון לרכוש, שימוש ברכב ללא רשות, החזקת מכשירי פריצה ולצידו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בסופו של יום שוחרר המשיב הן על-ידי בית המשפט השלום והן על-ידי בית המשפט המחוזי בתנאים מגבילים שכללו ערבויות, והפקדה גבוהה במזומן לצד מעצר בית.

מסתבר כי אתמול 06/01/10 נתפס העורר מחוץ לכתובת מעצר הבית, באין כל מפקח עימו וכשהוא אינו מצוי בכתובת מעצר הבית.

ב"כ המשיב טוענת הן לענין מעצרו הבלתי חוקי של המשיב. מדובר במשיב אשר נעצר אתמול בסמוך לשעה 15:20. עד השעה 16:05 לא הובא לדיון בעניינו בפני או למתחם בית המשפט ומתמו 24 שעות מעצרו הרי הוא מצוי במעצר בלתי חוקי ומבקשת להורות על שחרורו לאלתר.

עוד טוענת ב"כ המשיב לגופה שלה הבקשה כי מדובר בהפרה ראשונה, מינורית, אשר לא לוותה בעבירה נוספת. מצביעה על העובדה כי הוא נתפס בחצר הבית הצמוד לחצר הבית בו הוא אמור לשהות במעצר בית ובמכלול הנסיבות הללו מבקשת להורות על שחרורו באותם התנאים בהם שוחרר בבית המשפט המחוזי.

ב"כ המבקשת מבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בשל ההפרה. לטענתו האיחור בהגעה לבית המשפט נעשה בתום לב עקב אילוצים ואי הבנה.

טוען כי לבית המשפט סמכות להורות על הארכת מעצרו למרות שהוא מצוי במעצר בלתי חוקי. לענין גופה של ההפרה, טוען הוא כי המשיב לא היה במקום מעצר הבית.

תנאי השחרור נקבעו כדי להבטיח קיומם ולא על מנת לשים אותם פלסתר וכי על בית המשפט להעביר מסר לפיו יש לקיים ככתם וכלשונם את תנאי השחרור.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ונוכח הנסיבות שהובאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על שחרורו של המשיב באותם התנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי.

אכן צודקת ב"כ המשיב כי מעצרו של המשיב היה בלתי חוקי ועל כן היה מקום להורות על שחרורו יחד עם זאת ונוכח העובדה כי במהלך הדיון בבקשתה להורות על שחרורו הגיע המשיב לבית המשפט החלטתי על קיום דיון במעמד הצדדים ולא הוריתי על שחרורו לאלתר. יחד עם זאת יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר במי שהיה במעצר בלתי חוקי בעליל, זאת ועוד, מתוך האחריות המוטלת על בית המשפט להגן גם על האינטרס הציבורי, בחנתי את ההפרה גופה.

אין בית המשפט מקל ראש בכל הפרה קלה כחמורה והחלטות בית המשפט ניתנו על מנת שידקדקו בהם.

יחד עם זאת מדובר באמת בהפרה מינורית אשר ספק בעיני אם מדובר בהפרה שצריכה להוביל בהכרח לשימוש בנשק המעצר ואשר ניתן לטעמי להשיג את מטרתה גם בדרך אחרת, למשל על-ידי בקשה לחילוט ערבויות.

מובהר למשיב כי בית המשפט מוכן לאפשר לו לשוב בתנאים אשר בהם שוחרר אך לא לעולם חוסן וכי ההזדמנות שניתנת בזאת למשיב הינה הזדמנות נוספת אחרונה שאם גם אותה הוא יחמיץ ימצא עצמו ככל הנראה במעצר ממש.

סוף דבר- אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים אשר נקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי ביום 18/12/09.

אני קובעת דיון בבקשת חילוט הערבויות ליום 19/01/10 בשעה 12:00, בפני.

מובהרת למשיב חובת התייצבותו לדיון.

המבקשת תזמן במסירה אישית את הערבים למועד הדיון.

ניתנה והודעה היום כ"א טבת תש"ע, 07/01/2010 במעמד הנוכחים.