מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' אוחיון ואח'

בפני

כב' השופט ארז יקואל

הכרעת דין

מבוא

1.כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים מייחס להם עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 23.11.07, בשעה 13:15 לערך, ברחוב בעיר חולון, אמר נאשם 1 לפקח עירוני מר יצחק מאור (להלן: "הפקח"), לאחר שנרשם דוח לרכב, כך: "אני שוטר ואני אטפל בך" תוך שהוא חוסם בגופו את רכב הפקח.

הנאשם 2 הינו אחיו של הנאשם 1 וזה אמר לפקח, בעודו טופח על שכמו, כי: "אל תדאג אני אטפל בך עם מדים או בלי מדים".

בהמשך, הוסיפו הנאשמים ואמרו לפקח "אני אזיין אותך", "אני אתפוס אותך ואת המשפחה שלך", "העולם הוא עגול", "בני זונות כל השוטרים זבל, נראה אתכם בלי מדים", "אני אגיע אליך הביתה" וכן הוסיפו "חתיכת חרא", "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, אתה לא יודע איפה נפלת", "אני אגיע אליך הביתה, העולם הוא עגול". כל אלו, במטרה להקניט או להפחיד את הפקח.

3.הנאשמים כפרו במיוחס להם. הנאשם 1 אישר שאך אמר לפקח כי "העולם הוא עגול", כשכוונתו "פעם אתה עוזר לי ופעם אני עוזר לך". עוד ביקש הנאשם מהפקח כי "יוותר לו". הנאשם 2 הוסיף כי התנהגות הפקחים באירוע מעידה על חוסר הבנה ורגש מצידם, משלא היו נכונים לשוחח עם הנאשמים.

4.בעתירתה להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, בקשה המאשימה להסתמך על עדויותיהם של הפקח ושל מר יניב מועלם – פקח עירוני נוסף שהיה עמו בעת הרלוונטית.

5. מטעם הנאשמים העידו הם עצמם.

6.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, אותות האמת שנגלו במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשמים אמרו לפקח כי "נגיע אליך הביתה" וכן כי "העולם הוא עגול" והכל לאחר שלא אפשרו לרכב הפיקוח העירוני נגישות ליציאה מזירת האירועים וכשידו של הנאשם 2 לרגע על שכם הפקח.

צירופם של דברים עולה כדי כינון יסודות עברת האיומים, בה הרשעתי את הנאשמים. בסייג של צמצום המלל שיוחס להם בכתב באישום לכדי הגעה לבית הפקח וצורתו של העולם. עדי התביעה לא יכלו ליחס אמירות ספציפיות למי מהנאשמים והאמירות בגינן מצאתי לנכון להרשיעם, חזרו על עצמן תוך הפניית אצבע מאשימה מפורשת דיה כלפי שני הנאשמים מטעם שני עדי התביעה.

התרשמתי כי ניתן לתת אמון מלא בגרסת עדי התביעה שלא נסתרה בעיקרה, לא הוכח כל תאום גרסאות ביניהם, לסתירות לכאוריות שנתגלו ניתן הסבר סביר מטעמי העובדות וההיגיון, הם לא ביקשו להעצים את המיוחס לנאשמים, ניכר פחד בתחושותיהם בזמן אמת בהינתן התנהגות הנאשמים ולא נמצא רבב ממשי בהתנהגותם.

התרשמתי כי הנאשמים נקלעו לדחק בדמות הדוח שנתן הפקח שהתווסף לתחושותיהם הקשות בהקשר לתקלה שהתגלתה ברכבם (ר' נ/2). תחושות אלו נפרטו אלי נסיון עיקש וחסר גבולות לפטור את מחויבותם באמצעות הצגת תעודה רשמית. משמהלך זה לא עזר, ניסו הנאשמים להיחלץ משיאו של המצב שיצרו באמצעות הילוך אימים על הפקח שלא כלל רק את "הפתגם" הרב משמעי כלשון ההגנה "העולם הוא עגול".

מנגד, לא נתתי אמון בגרסת הנאשמים שנסתרה בסתירות אמיתיות פנימיות וחיצוניות, לא השתלבה בבחינה צולבת של הראיות וההיגיון ודחיתיה כחסרת ערך ראייתי של ממש.

פרשת התביעה- דיון והכרעה

7.הפקח העיד בחקירה ראשית כי הוא משמש בתפקידו מזה 8 שנים, רושם דוחות ואוכף חוקי עזר עירוניים על דרך סיורים שגרתיים (ר' פרו' עמ' 15 שו' 25-31).

הפקח תיאר כיצד רשם דוח לרכב בגין חניה על מדרכה וכשחזר לרכב הפיקוח, כדבריו: "הגיע איש שטען בבעלות הרכב, שאל מה אני עושה למה עשיתי את הדוח ... הוא הפנה את תשומת ליבי לאפוד שהיה ברכבו שהיה רשום משטרה הציג בפניי תעודה מתברר שזה היה של מתנדב ולא שוטר, החלו איומים לא זוכר בדיוק המלל, מרגע השמעת האיומים קראתי לניידת למקום, הפעלתי הקלטה במכשיר מירס, לא יכולתי לעזוב את המקום כי... מנעו ממני נסיעה מהמקום ורצו את פרטי בכל תוקף... לא רציתי לנסוע מהמקום שלא ייגרם נזק... נשמעו כמה איומים שם הוא יגיע אלי הביתה ויטפל בי... זה היה שילוב של שניהם... יגיעו אליי הביתה יטפלו בי" (ר' פרו' עמ' 16 שו' 1-23; שו' 26; שו' 30-31).