מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' אבריטשר

הכרעת דין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום : העסקת שוהה בישראל שלא כחוק , עבירה לפי סעיף 12א (ב) לחוק כניסה לישראל תשי"ב 1952.

הנימוקים להרשעתו של הנאשם ינתנו בגזר הדין.

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"א, 20/09/2010 במעמד הנוכחים.

רפי ארניה, שופט

גזר דין

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום על פיהן ביום 22.3.07, העסיק במשך כשעה וחצי בקייטרינג שב"ח.

הודאה זו של הנאשם באה במסגרת הסדר בין הצדדים, על פיו כתב האישום תוקן והתבקש תסקיר שירות מבחן, אשר ייבחן בין היתר את אפשרות אי הרשעתו של הנאשם בדין.

תסקיר שירות מבחן התקבל והמליץ על אי הרשעה בצירוף עבודות של"צ.

במסגרת טיעוני הצדדים, עתר ב"כ המאשימה להטלת מאסר בעבודות שירות ואילו ב"כ הנאשם עתר לאימוץ המלצות התסקיר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין להימנע מהרשעתו של הנאשם בדין.

הנאשם הינו בן 36, ללא כל עבר פלילי שהוא.

לצד החומרה, אין כל ספק שמדובר בעבירה חמורה, אשר יוצרת מצע לפעילות פחע"ית כנגד מדינת ישראל.

ב"כ הנאשם טען כי קיימת מדיניות תביעה, אשר על פיה עבירות הסעת שב"ח לראשונה מביאה לסגירת התיק כנגד נאשם.

לטענתו מכח כך יש לגזור את המדיניות גם לעבירות העסקת שב"ח.

אינני סבור כי יש לקבל הטענה.

גם אילו הייתה בפני מדיניות זו באופן פורמאלי וגם אילו הייתה חלה באופן רטרוספקטיבי, הרי שאיננה חלה באופן מפורש על עבירות ההעסקה אלא רק על עבירות הסעה בלבד והדברים ברורים.

מכאן שבהעדר הנחייה פורמאלית כי המדיניות חלה גם על עבירות העסקה, הרי שאין מקום לגזור גזירה שווה מעבירות אלה לעבירות העסקה.

לגופו של עניין, תסקיר שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה עקב העובדה שבבעלות הנאשם חברה העוסקת בקייטרינג ואשר במסגרתה הינו מספק שירותים למסגרות שונות, לרבות מסגרות ציבוריות, אשר אחד מתנאי העבודה הינם אי הרשעה בדין, כגון מוסדות חינוך, צבא, עיריות ורשויות ציבוריות אחרות.

לטעמי מקרה זה איננו נופל לגדר הפרמטרים אשר נקבעו בהלכת כתב, המאפשרים אי הרשעה בדין.

ראשית חומרת העבירה.