מ.י. תביעות ראשל"צ נ' כהן

החלטה

1.בפני בקשה שהגישה הסנגורית על פי סעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

2.כנגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו חמישה אישומים.

הנאשם והמתלוננת הינם בני זוג שניהלו קשר רומנטי שהסתיים מספר ימים לפני מועד ביצוע העבירות, בחודשים אפריל מאי 2008.

האישומים כוללים את תקיפת המתלוננת כשהרקע, בחלק מהם, יחסי המתלוננת עם הגרוש שלה (להלן: המתלונן) (אישום שלישי). באישום החמישי יוחס לנאשם כי איים על המתלונן שיפגע בו, בגלל שמפריע לקשר שלו עם המתלוננת.

3.בבקשה נטען ע"י הסנגורית כי המתלוננת והמתלונן, בני זוג גרושים, הינם עדי תביעה מרכזיים ועיקר המחלוקת בתיק זה תוכרע על פי מהימנותם של השניים אל מול מהיימנות הנאשם.

החומר אותו מבקשת הסנגורית לגלות הינו גליון התלונות של המתלוננת וגליון הרישום הפלילי של המתלונן.

לטענת הסנגורית המסמכים דרושים לניהול הגנתו של הנאשם.

4.בדיון שהתקיים הוסיפה הסנגורית כי בתיקים מסוג זה מדובר ב"מילה מול מילה". כמו כן נטען כי בין המתלונן והמתלוננת התנהלה מסכת של תלונות וצווי הרחקה, חלקן בסמוך למועד התלונות שהוגשו כנגד הנאשם.

באשר לגליון התלונות, הוסף כי הפגיעה בפרטיותה של המתלוננת הינה מינימאלית ביותר.

במהלך הדיון עתרה הסנגורית להמציא לידיה מסמכים על ההליכים בהם ביקשה המתלוננת צו הגנה כנגד המתלונן.

5.ב"כ המאשימה טענה כי הבקשה הינה כוללנית ואינה מפרטת טעמים להעתר לה. כמו כן הצהירה כי לאחר שבדקה את גליון התלונות של המתלוננת ואת הרישום הפלילי של המתלונן, מצאה כי אין בהם רלוונטיות להגנת הנאשם.

באשר לבקשה להמצאת מסמכי צווי הגנה, נטען כי אין מדובר בחומר חקירה אלא בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ והמתלוננת מסרבת בתוקף לחשיפה המבוקשת.

המצב המשפטי

6.סעיף 74 (א) לחסד"פ קובע:-

"74(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו".

7.הביטוי "חומר חקירה" שלנאשם זכות עיון בה פורש בבג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים:-

"ההנחייה שניתנה בפסיקתנו באשר לזיהוי של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. גישה זו מבוססת על הטעם שתכליתה של זכות העיון של הנאשם, הוא לאפשר לו לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך, יכללו בגדר חומר כזה גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום....".

עוד נקבע כי ההגדרה הינה גמישה שישומה תלוי במבחן השכל הישר ועל פי נסיבות כל מקרה למקרה.

(ראה גם בש"פ 5766/10 אמיר נפע ואח' נ' מדינת ישראל).