מ.י. תביעות ראשל"צ נ' הראל ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטות ביהמ"ש בעניינו של המשיב.

בתאריך 3/6/09 הוגש לבימ"ש השלום בראשון לציון כתב אישום כנגד המשיב ואחרים, המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, ופציעה בנסיבות מחמירות.

בתאריך 3/6/09 קבע ביהמ"ש כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכן קיימת עילת מעצר, והורה על שחרורו בחלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא, בבית הוריו, בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני, וזאת לצד ערבויות והפקדה במזומן.

בתאריך 15/11/09 בדיון שהתקיים בעניינו של המשיב, במהלכו הוצעו לביהמ"ש מסמכים אודות מצבו הרפואי של המשיב, החליט בית המשפט להקל בתנאי שחרורו, והותר לו לצאת להתאווררות בימים א', ג', ה', בין השעות 09:00 ועד 13:00, וזאת בפיקוח ובליווי של מי מהמפקחים.

מסתבר כי המשיב הפר את תנאי השחרור כפי שנקבעו, ועל פי כתב האישום שהוגש בעניינו לביהמ"ש, ב- 16 הזדמנויות שונות, בין התאריכים 18/10/09 ועד 20/1/10 יצא ממקום מעצר הבית, שלא כדין.

ב"כ המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת, לטענתה, בכל הנוגע לסעיפים 3, 6, 7 ו- 8 באישום הראשון, סעיף 1 באישום השני, סעיף 2 באישום השלישי וסעיף 1 באישום החמישי, אין ראיות לכאורה לביצוע ההפרות.

ב"כ המבקשת מאשרת כי בכל הנוגע לסעיף 10 באישום הראשון ולסעיף 2 באישום השלישי, אכן אין ראיות, ובכל שאר העבירות קיימות ראיות לכאורה גם להפרות אלה.

לא מצאתי לנכון להכריע בשאלה האם קיימות ראיות לכאורה, או שמא לאו, בכל הנוגע לסעיפים שצויינו ע"י ב"כ המשיב, זאת נוכח העובדה כי באה אני לכלל מסקנה, כי גם אם יהנה המשיב מן הספק, עדיין לחובתו עומדות 9 הפרות אשר אין לו כל הסבר.

בתי המשפט שבו והדגישו לא אחת את החובה בשמירה מדוקדקת על תנאי שחרור בערובה. בהעדר הקפדה על תנאים אלה, משמיטים אנו את הקרקע תחת מוסד השחרור בחלופה.

נדמה כי המשיב מעל שוב ושוב באמון שניתן בו ע"י ביהמ"ש, והפר את תנאי השחרור במספר רב של הזדמנויות. המשיב לא השכיל לנצל ההזדמנות שניתנה לו, ההקלות שניתנו בעניינו והיד שהושיט לכיוונו ביהמ"ש, ובחר להתנהל ככל העולה על רוחו, ונדמה כי החלטות ביהמ"ש בעניינו פורשו כחסרות משמעות.

משעה שגם פיקוח אנושי וגם פיקוח אלקטרוני כשלו בעניינו של המשיב לשמור על הקפדה בתנאי השחרור, לא מצאתי מה טעם יש בשליחת המשיב לתסקיר שירות המבחן, ואיזה חלופה נוספת ניתן להציע מעבר לפיקוח אנושי ואלקטרוני.

נדמה כי לאור מספר הרב של ההפרות, לא ניתן כיום לשוב ולתת אמון כלשהו במשיב, ובהכרח לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, שפגיעתו בחרותו תהא פחותה.

ב"כ המשיב הפנתה את ביהמ"ש לעובדה כי מעורב אחר בפרשה, בשם צפאר יניב, הפר אף הוא את תנאי שחרורו ושוחרר על ביהמ"ש. לעניין זה מצאתי לציין כי בעניינו של צפאר דובר בהפרה אחת בלבד. ושם הוריתי על החזרתו לתנאי מעצר בית מלא, תוך ביטול כל ההקלות שניתנו בעניינו, ועל חילוט סכומים משמעותיים ביותר מתוך ההפקדה והערבויות שנחתמו, וזאת תוך שאני מאזנת בין טיבה של ההפרה לבין בקשת התביעה.

בעניננו, כאמור, מדובר במס' רב מאוד של הפרות, ולא מצאתי כי גם בהכבדת התנאים יהיה כדי למנוע מהמשיב לשוב ולהפר ולמעול באמון ביהמ"ש.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

יש לאפשר למשיב חמש שיחות טלפון ע"ח המדינה.

ניתנה והודעה היום י' שבט תש"ע, 25/01/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

החלטה

לא מצאתי לנכון להיזקק לתגובת ב"כ המשיב, נוכח העובדה כי הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לא מצאתי מקום לנקוט בסנקציה נוספת על דרך חילוט ערבויות.