מ.י. תביעות ראשל"צ נ' אלאקרע(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר בענינו של המשיב, במסגרתה מתבקשת אני להורות על הכבדת תנאי שחרורו של המשיב באופן בו יבוטלו כל ההקלות שניתנו בענינו והוא יוחזר למעצר בית מלא בתוספת פיקוח אנושי.

כן מתבקשת אני להורות על חילוט הערבויות.

בתאריך 20/07/09 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

עוד באותו יום שוחרר המשיב בחלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא בפיקוח אנושי לצד הפקדה במזומן והתחייבויות עצמית וצד ג'.

בתאריך 16/09/09, התקבל תסקיר שירות המבחן בענינו של המשיב, בעקבותו הקל בית המשפט בתנאי שחרורו של המשיב באופן שקבע כי מעצר הבית יצומצם בין השעות 18:30 ועד 08:00 בבוקר שלמחרת והותר למשיב לצאת לעבודה בכל יום בליווי ובפיקוח המעסיק.

בתאריך 20/09/09, הפר המשיב את תנאי השחרור בכך שיצא את מקום מעצר הבית ללא היתר, ונתפס בצומת תל שבע בסמוך לשעה 21:00.

בגין הפרה זו הוגשה הבקשה לעיון חוזר שבפני.

בבקשתה טענה המבקשת כי המשיב ניצל באופן בוטה את האמון שניתן בו והפר את תנאי שחרורו 4 ימים בלבד לאחר שניתנו הקלות בענינו.

לאור הפרת תנאי השחרור, בקשה המבקשת להכביד את תנאי השחרור ולהורות על המשך שחרורו בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח ערב אחר.

כמו כן התבקש בית המשפט ליתן צו לחילוט ההתחייבויות וההפקדה במזומן.

דיון בענינו של המשיב בבקשה לעיון חוזר נקבע ליום 22/09/09, אלא שלמועד זה לא התייצב המשיב ובית המשפט הוציא צו הבאה בענינו.

בהמשך התנהלו מס' דיונים בענינו של המשיב, גם אליהם לא התייצב המשיב וצווי הבאה שהוצאו בענינו לא בוצעו.

בתאריך 27/04/10, לאחר שהצליחו לבצע את צו ההבאה, התייצב המשיב לדיון אלא שבא כוחו דאז לא התייצב לדיון.

הדיון נדחה ליום 01/06/10 וגם לדיון זה לא התייצב ב"כ המשיב דאז. ולפיכך הוריתי על דחיית הדיון ומינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית למשיב.

לדיון היום הגיע המשיב כמו כן התייצב סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית.

ב"כ המבקשת חזרה על בקשתה והדגישה כי אל לו למשיב לצאת נשכר מהעובדה כי במו ידיו גרם לדחית הדיונים ולעובדה כי לא התקיים דיון עניני בבקשה.

ב"כ המשיב טען כי לא ניתן להתעלם מהעובדה המוצקה לפיה חלפו למעלה מ- 7 חודשים ממועד ההפרה הנטענת, בהם מצוי המשיב באותם תנאים כאשר בכל אותה תקופה, לא נטענה כל טענה כי הפר אותם או כי מעל באמון שניתן בו פעם נוספת.

ב"כ המשיב טוען כי אף אם המשיב עצמו הוא שגרם להמשכות ההליך, הרי שכיום אין טעם ממשי בבקשה.

יאמר מיד כי אל לא למשיב לצאת נשכר מהעובדה כי הביא הוא להמשכות ההליכים בענינו ולעובדה כי עד היום לא קויים דיון עניני לגופה של בקשה.