מ.י. תביעות ראשל"צ נ' אל עטאונה(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע כהודייתו בעבירות של התפרצות לבנין שאינו מגורים לפי סעיף 407 (א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והחזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186 (א) לחוק.

2.הנאשם יליד 1990 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 15.2.08 פרץ הנאשם למפעל לאחר שעשה פרצה בגג המקום ונכנס דרכה. באותן נסיבות, נתפס הנאשם כשהוא מחזיק בכיס מכנסיו בסכין מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

4.שלושה תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם. מהשניים הראשונים עולה המלצה להשית על הנאשם צו מבחן ושל"צ ללא הרשעה על מנת לשלבו בהליך טיפולי.

בעת הטיעונים לעונש הובא הנאשם לאולם על ידי שב"ס מאחר ונעצר עד תום ההליכים בתיק אחר. בנסיבות אלו, הוריתי על הגשת תסקיר משלים, ממנו עולה התרשמות שירות המבחן מיכולות וכוחות מוחלשים לנאשם בעת זו להירתם להליך טיפולי, בעיקר משום התייחסויותיו הקורבניות ואי האמינות בדברים שמסר במהלך האבחון. הובהר כי הנאשם העלים משירות המבחן את העובדה כי מזה ארבע שנים הוא צורך סמים מסוכנים. מאלו ובתוספת לאופי העבירות בהן הורשע ומעצרו עד תום ההליכים, חזר בו שירות המבחן מהמלצותיו הקודמות ונמנע מהמלצה טיפולית, כמו גם מההמלצה לאי הרשעה בדין. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן להביא בחשבון שיקולי הענישה את גילו הצעיר של הנאשם.

5.בהינתן התרשמויות אלו, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונשי מאסר בפועל וקנס. מעתירתה המסכמת של המאשימה, ניתן ללמוד כי היא מסתפקת בעונש של מאסר בפועל (ר' פרו' עמ' 13 שו' 9-13).

הודגשה חומרת מעשיו של הנאשם, כשלמעשה ההתפרצות מטעמו הוסיף נשיאת סכין שלא כדין (ר' תמונתה – ת/1). המאשימה תמכה טיעוניה באסמכתאות.

6.הסנגור הפנה לאבחנות באסמכתאות שהגישה המאשימה ועתר להסתפקות בהשתת ענישה צופה פני עתיד. הודגשו גילו הצעיר של הנאשם, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות וכן התרשמויות שירות המבחן מהנאשם כפי שהובאו בתסקירים הראשונים לעניין ביצוע העבירות באופן ספונטאני ללא שיקול דעת בוגר. עוד נטען כי הנאשם פרץ למסעדה בה עבד, משמעסיקו לא שילם לו את שכרו ולא גרם במעשיו כל נזק לרכוש ולגוף.

7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הדגיש את הודייתו ואת צערו על מעשיו וביקש הזדמנות מבית משפט להוכיח עצמו ולפתוח דף חדש.

8.לחובת הנאשם יש להתייחס לחומרת העבירות. בתי המשפט פסקו לא אחת כי אין בהעדר עבר פלילי משום הגנה מעונש מאסר, עת מדובר בעבירה של פריצה (ר' לדוגמא רע"פ 6163/06 אבו סבילה נ' מדינת ישראל – לא פורסם – ניתן ביום 20.8.06).

משנה חומרה יש לייחס למעשיו של הנאשם, משביצע את מהלך הפריצה שעה שסכין מצויה בכליו. רב הנסתר על הגלוי באשר לשימוש שהתעתד לעשות בה. כמו כן, ברור הפסול שבהתנהלות הנאשם, שעה שביקש לפתור סכסוך כספי באמצעות עבירה פלילית חמורה ומעורבותו בצריכת סמים מסוכנים שאינה מטופלת, מציגה שיקול חובה נוסף בעניינו.

9.לזכות הנאשם יש להתייחס לגילו הצעיר, לעברו הנקי, להודייתו המהירה שחסכה זמן שיפוטי יקר, לעובדה כי לא נגנב רכוש במהלך הפריצה ולחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.

10.משהנאשם סיכל במו ידיו אפשרות להקל בעונשו, סברתי כי עתירת המאשימה לעונש תואמת את מכלול נסיבות העושה והמעשה. ראיתי לנכון להשית על הנאשם תקופת מאסר קצרה מזו המקסימאלית האפשרית לריצוי בעבודות שירות, גם בהתחשב שזהו תוואי הענישה אליו כיוונה המאשימה בתחילת טיעוניה.

11.מכל המקובץ נחה דעתי כי יש להשית על הנאשם את העונש, כדלקמן:

מאסר בפועל - לתקופה של 4 חודשים.

מוצגים – סכין – תושמד.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: