מ.י. תביעות ראשל"צ נ' אוברפרסט

גזר - דין

1.הנאשם הורשע, כפי הודייתו, בעבירות של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"); העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק; גניבת כרטיס חיוב לפי סעיף 16 (א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986 וקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק.

2.הודיית הנאשם ניתנה במסגרת הסדר דיוני, על פיו תוקן כתב האישום בתיק העיקרי, צורף ת"פ 3160/08 של בית משפט זה שגם כתב האישום במסגרתו תוקן והנאשם נשלח לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן לבחינת ההרשעה והעונש. המאשימה הודיעה כי עמדתה היא הותרת ההרשעה בדין בעינה וככל שהתסקיר יהיה חיובי, במובנים של נטילת אחריות, העדר הסתבכויות נוספות ושיתוף פעולה עם שירות המבחן, תסכים המאשימה להגביל עתירתה העונשית למאסר מותנה, קנס ופיצוי.

3.הנאשם יליד 1987 ואין בעברו רישום פלילי.

4.מעובדות כתבי האישום המתוקנים עולה כי ביום 29.6.07 גרם הנאשם לנזק במזיד לשמשת הדלת הראשית של אולם אירועים בעיר ראשל"צ, בכך שבהיותו בגילופין נטל כיסא והטיחו בשמשה שהתנפצה. בהמשך ובתחנת המשטרה, אמר הנאשם לשוטרת כך: "שרמוטה זונה, את אוכלת בתחת, מכוערת, נראה אותך בלי מדים, יא מסריחה שהלכת להיות שוטרת עושה פוזות עם מדים, יא זונה, חכי אני אראה אותך על אזרחי".

ביום 27.11.07 החזיק הנאשם ביחד עם אחר כרטיס אשראי של חברת ויזה כ.א.ל על שם אחרת שלא בהסכמתה ובכוונה להשתמש בו ולאפשר לאחר להשתמש בו. באותן נסיבות ובהשתתפות אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, הזמין הנאשם ביחד עם האחר מנות אוכל במסעדה בעיר ראשל"צ בשווי של 240.80 ₪. הנאשם והאחר מסרו את כרטיס החיוב למלצר בכוונה לחייבו אך המעשה לא צלח בשל תקלה והכרטיס לא חויב.

5.שלושה תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם.

מהתסקיר הראשון לא עלתה המלצה כלשהי. התסקיר השני העלה בקשה לדחיית הדיון על מנת לבחון את רצונו המילולי של הנאשם להיעזר בשירות המבחן בהיבט טיפולי ומהתסקיר השלישי עלתה המלצה להשית על הנאשם עונש של מאסר מותנה.

התסקיר הראשון מפרט את רקע חייו של הנאשם, עד כמה שיכל שירות המבחן להידרש לעניין, בהתחשב בסגירותו ובמופנמותו שהקשו לקבל תמונה מלאה אודותיו. רק אציין כי הנאשם התקשה להסתגל למסגרות הן צבאית והן תעסוקתית והמסגרת המשפחתית לא היוותה עבורו גורם מכוון. הנאשם נטה להתחבר לחברה שולית ונגרר לניהול אורח חיים שולי. צריכת אלכוהול לרעה וקשריו החברתיים השוליים, היוו רקע לביצוע העבירות בהן הורשע. הנאשם התקשה להרחיב ולהעמיק בשיקוף שערך לו שירות המבחן באשר לבעייתיות שבהסתבכויותיו עם גורמי החוק והתייחס בצמצום לביצוע העבירות מטעמו, תוך שניכר כי נטה לקשרן לבעיית צריכת האלכוהול אותה תיאר בפני שירות המבחן.

שירות המבחן, שהתרשם כי לנאשם הרגלי צריכת אלכוהול בעיתיים שהחלו בגיל צעיר, הציע להפנותו לטיפול בתחום זה. הנאשם שלל נזקקות טיפולית מאחר ולגישתו צריכת האלכוהול מטעמו התמתנה כך שהוא אינו נזקק לטיפול.

שירות המבחן סיכם התייחסותו בתסקיר זה ותיאר כי הנאשם ציין בפניו שההליך מהווה עבורו גורם הרתעתי ומציג גבולות.

מהתסקיר השני כפי שהוגש, עולה כי הנאשם החל לעבוד באופן מסודר ברשת מכללות ומסר בדיקות שתן חלקיות שמעידות על ניקיון מסמים.

מהתסקיר האחרון כפי שהוגש, עלה כי הנאשם הוזמן לשיחות בשירות המבחן, אך לא הגיע אליהן וניתק את הקשר עם השירות. עוד צוין כי משיחה שערך שירות המבחן עם אביו של הנאשם, עלה כי האחרון עבר להתגורר בעיר אחרת על מנת להתרחק מקשרים שוליים שיצר וכן כי עזב את עבודתו אליה ניתנה ההתייחסות בתסקיר השני.

שירות המבחן התרשם כי בעיתוי זה, אין בכוחותיו של הנאשם לעמוד בתנאי האבחון, כי הוא מתקשה לתקשר ולרכוש אמון בשירות המבחן וכן כי הוא חסר בשלות ויכולת להיעזר בשירות בהיבט הטיפולי.

יחד עם זאת, לאור גילו הצעיר, עברו ומסירת שתי בדיקות שתן שהעידו על ניקיון מסמים, הציג שירות המבחן המלצה עונשית בדמות מאסר מותנה.

6.חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות מצאה את הנאשם כמתאים לריצוי העונש על דרך זו.

7.ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שירוצה על דרך עבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

הובהרו נסיבות המעשים השונים, מהן ביקשה המאשימה לגזור כי לנאשם נטייה עבריינית שאינה מצומצמת לתחום ספציפי. לגישת המאשימה, הנאשם אינו עומד ברכיבי ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, בשים לב להתרשמויותיו השליליות של שירות המבחן בהיבט נזקקות טיפולית שלא מומשה, התייחסותו המצמצמת למעשיו וניתוק הקשר עם שירות המבחן. זאת בתוספת לדלות כוחות והעדר בשלות לעמוד בתנאי האבחון הנדרשים.

לגישת המאשימה, המלצתו הסופית של שירות המבחן להסתפק בענישה צופה פני עתיד, מנותקת משלושת התסקירים כפי שהוגשו. נטען כי הנאשם דחה את ידו המושטת של בית המשפט ולא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו כדי להיטיב את מצבו.

המאשימה הדגישה כי בשים לב לצריכת האלכוהול שהיוותה רקע לביצוע העבירות ומשום בחירתו התמוהה של הנאשם להימנע מלמנף את ההליך המשפטי לעבר הליך טיפולי מתבקש, הרי שהדבר עומד לחובתו ואין לילך לקראתו בהעדר אינטרס שיקומי בענישתו.