מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' צבאן

גזר דין

שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין.

למרות שלא מצאתי כי טעיתי בפסק דיני הקודם ושמחתי לקרוא שגם השופטות המלומדות של ביהמ"ש המחוזי כך סברו (ר' עמ' 2 לפסק דינן) החליטו בכל זאת להורות על החזרת הדיון לבימ"ש זה משום שבינתיים חלפו שלוש שנים מעת ביצוע העבירה שהיא כשלעצמה אינה חמורה ומשום שמצבו הבריאותי של המערער הוא בכי רע. בנסיבות אלו מצאו באופן יוצא מן הכלל להורות על החזרת הדיון לבימ"ש זה על מנת שיבחן את גזר הדין לאחר קבלת תסקיר שרות המבחן.

ואמנם, קיבלנו תסקירים של שרות המבחן האחד מיום 7/1/2010 והשני מיום 16/2/2010 והם מדברים בעד עצמם.

מהתסקיר האחרון למדתי, בין היתר, כי הוא התקשה לבחון את חלקו, יחד עם זאת גילה הבנה לכך ששגה בהתנהגותו. שמחתי לקרוא כי במסגרת השתתפותו בסדנא הקבוצתית הנאשם מקפיד על הגעה בזמנים, גילה מעורבות בקבוצה ויכולת להשתתף אולם עדיין מתקשה לבחון חלקיו המכשילים ונוטה להתמקד באחר.

למרות האמור סוברים הם כי יש מקום לבחון האפשרות לסייע לו לנסות לראות חלקיו המכשילים ולנסות להציע לו דרכי התמודדות אלטרנטיביות. אשר על כן הם ממליצים להאריך את המאסר על תנאי ולהעמידו בצו מבחן של השרות למשך 12 חודשים במסגרתו ישולב בקבוצה בשילוב שמתקיימת אחת לשבוע. בנוסף, הם מבקשים להטיל עליו כעונש חינוכי מוחשי 100 שעות של"צ. כותבים הם כי לקחו בחשבון את מגבלותיו הפיזיות.

ב"כ המאשימה טענה לעונש ומיותר לחזור על הדברים. גם הסניגור המלומד כמובן אימץ את המלצת שרות המבחן וביקש ללכת בכיוון זה.

שקלתי את הדברים שקול היטב. כידוע, הכלל הוא שמאסר מותנה יופעל כאשר נעברת עבירה נוספת. אמנם ישנו חריג לכלל ואולם אל להפוך את החריג לכלל, ואת הכלל לחריג וחובה על ביהמ"ש לנמק בטעמים מיוחדים שירשמו מדוע לא יופעל מאסר מותנה כאשר הנסיבות מחייבות הפעלתו. בעניין זה אפנה לספרו של השופט י. קדמי על סדר הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת תשס"ט בעמ' 1703.

שקלתי את הדברים במקרה שבפני וספק רב אם הנאשם ראוי להארכת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו. המדובר במאסר על תנאי מתאריך 29/5/2005, העבירה שנעברה כאן עניינה מיום 18/9/2006. נכון שחלפו בינתיים שנים מיום ביצוע העבירה, בין היתר, משום שהנאשם בחר לנהל התיק. יחד עם זאת, וודאי אין להחמיר עימו בעניין זה, מה גם שבסופו של יום זוכה מהעבירה החמורה יותר שיוחסה לו בכתב האישום.

לאור פסק הדין של שופטות ביהמ"ש המחוזי, ואני מרכין ראשי בפניהן, ניתן להבין שלו הדבר היה מובא בפניהן הן היו מחליטות להאריך את המאסר על תנאי.

למרות שספק בעיני אם הנאשם ראוי לכך ולאור דברים שנכתבו בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, אני מחליט כדלקמן:

1.לחדש את המאסר על תנאי של 6 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם מתיק 3146/99 של בימ"ש השלום בבאר-שבע שלא יעבור תוך שנתיים מהיום עבירת אלימות פיזית או מילולית כלפי כל אדם אחר.

2.אני מחליט להעמיד את הנאשם בפיקוח שרות המבחן למשך 12 חודשים מהיום.

במסגרת זו ישולב בקבוצה בשרות והוא חייב לשתף עם שרות המבחן שיתוף פעולה מלא.

3.אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה כלשהיא של אלימות מילולית או פיזית.

אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר ל-50 יום.

4.אני קונס את הנאשם בקנס כספי בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר.

הקנס ישולם עד לתאריך 1/5/2010.

בשולי הדברים, וודאי שראוי היה לחייב את הנאשם בפיצויים למתלוננת, אולם על כך כתבתי מה שכתבתי בעמ' 31, שורה 14 ואילך לגזר דיני הקודם ולא אחזור על הדברים.

ועוד בשולי הדברים, למרות ששרות המבחן המליץ להטיל על הנאשם 100 שעות שרות לתועלת הציבור אני מחליט להתעלם מכך, אינני יכול להתעלם ממגבלותיו הפיזיות של הנאשם, ספק אם יהיה כשיר לכך.