מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' לוגסי

גזר דין

שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות העניין. הגיעה העת לגזור היום את דינו של הנאשם בגין שורה של עבירות כולן מאותו יום 7/6/09 כמפורט בכתב האישום , סמוך לשעה חצות הלילה התפרץ לבית בכך שפרץ תריס חלון פינת אוכל נכנס דרכו לתוך הבית במטרה לבצע גניבה, גנב תיק עור שחור שהיה שייך לבעלת הבית אשר הכיל מסמכים אישיים וכן 300 ש"ח, על שביל הגישה לבית חיטט בתיק פיזר את תכולתו ולקח את הכסף, על כך הואשם והורשע בעבירות של התפרצות לבית מגורים כדי לבצע עבירה ועבירה של גניבה.

אילו לא די בכך סמוך לאחר הארוע התפרץ לבית סמוך, בכך שפתח חלון המטבח נכנס למקום כדי לבצע גניבה. גנב מהמקום תיק אישה אשר הכילמסמכים שונים אשר היה מונח על כיסא בפינת האוכל. החביא את התיק בתוך בד יוטה במגרש טניס סמוך, על כך הואשם והורשע בעבירות של התפרצות לבית מגורים כדי לבצע עבירה ועבירת גניבה. סמוך לאחר מכן הורשע בעבירה של השגת גבול לאחר תיקון כתב האישום בכך שנכנס לבית נוסף בכך שהגדיל פתח שהיה בדלת זכוכית בסלון החל להסתובב בבית אלא שכנראה בעלת הבית שהיתה באותה עת בגפה בבית ראתה אותו וצעקה וכך הבריחה אותו מהנכס.

הנאשם נעצר הובא לדין שוחרר מן המעצר בתנאים מגבילים.

לאור העמדה העונשית שהביעה התביעה יוצג הנאשם על ידי הסנגוריה הציבורית. בתחילה כפר הנאשם אך בטרם נקבע להוכחות במסגרת הסדר טיעון ומשותקן כתב האישום כזכור לגבי האישום השלישי להשגת גבול ומשהודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן אף הורשע בהוראות החיקוק נדחה הדיון לקבלת תסקיר שירות המבחן, כאשר עמדת התביעה היתה שיעתרו למאסר בפועל, מאסר על תנאי קנס ופיצויים.

אמנם הוגש על הנאשם היום תסקיר שירות המבחן המדבר בעד עצמו. ממנו למדתי אורחות חייו של הנאשם אודות עברו, ומה נעשה לאחרונה לאחר ששוחרר מן המעצר בנוגע לתיק זה, שמחתי לשמוע שהנאשם נמצא בטיפול בבית חוסן אף חידש את הקשר עם בנו, עמדת שירות המבחן היתה שהם ממליצים על העמדתו בפיקוח שירות המבחן המליצו על הארכת מאסר על תנאי שלכאורה תלוי ועומד נגדו, אך משהסתבר שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, תיקנה קצינת המבחן המלומדת ועתרה להסתפק במאסר מותנה עם הפיקוח.

ב"כ של המדינה עתרה למאסר בפועל, ייצגה נאמנה כדרכה את האינטרס הציבורי הפנתה לעברו המכביד של הנאשם ושבה על עמדתה העונשית.

הסניגור המלומד כדרכו טען כל שניתן לטעון לזכות הנאשם וכמובן ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן. גם הנאשם אמר לי דברים שבהחלט התרשמתי מהם.

בבוא בית המשפט לגזור דין הוא צריך לשקול את כל השיקולים הראויים מזה ומזה, על מנת לערוך את האיזון הראוי בין שיקולים סותרים במובן זה עם כל הכבוד לשירות המבחן לא מצאתי בתסקיר התייחסות או התחשבות לפן הציבורי לצורך להגן על הציבור, עם כל הכבוד והרצון של הנאשם לשקם את עצמו והליך השיקום שהחל בו, בבוא בית המשפט לגזור את דינו הוא לא יכול להתעלם מחומרת העבירות מהמסוכנות הגלומה בהן, ומנסיבות ביצוען. וודאי שלא אחמיר עם הנאשם בשל עברו המכביד, של עשרות עבירות משחר נעוריו שכן בגינן נתן את דינו ולא התעלמתי מן העובדה כי האחרונה שבהם משנת 99, ובגינה נדון בשנת 2000. ואולם גם לאור עובדות כתב האישום המתוקן ניכר הדבר כי מדובר בנאשם מסוכן לציבור עד מאוד, העובדה שאותה עת היה נתון להתמכרות לסמים הארורים במאומה, אלא מוסיפה משנה חומרה שכן נשים דוגמת אלה שביתם נפרץ על ידי הנאשם הוא שהנאשם השיג גבול ביתם שהן בגפם נאשם המשתמש בסמים הארורים ונכנס לביתך בחצות הלילה אינך יודע מה לעשות, אני מניח שטראומה כזאת לא תשכח כל חייהן ביתו של אדם אמור להיות מבצרו והוא הופך להיות הפקר אדם עובד כל היום ובלילה רוצה לישון ואנשים דוגמת הנאשם מנצלים עובדה זו ולא מתבוששים להתפרץ לבתים כדי לגנוב, במובן זה הגיע העת שבתי המשפט יעמידו את הדברים על נכונם, וכך ולמשל בלבד אפנה לפסיקה שיצאה לאחרונה מלפני בית המשפט העליון בתיק ע"פ 7453/08 עמד בית המשפט העליון על הצורך בהחמרת עונשם של עבריינים שמבצעים עשרות פריצות לבתים, כפי שכתב שם כבוד השופט מלצר בפסיקה 8 לפסק דינו לגישתו כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים רק כעבירות נגד הרכוש, הינה הגדרה מוטעית זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפשה הנגרמים לקורבנות בעבירות אלה אין מדובר בעבירות רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. הגדרת עבירות אלו כעבירות רכוש נותנת תחושה מצוצת וקונוטציה שגויה לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו הפגועות במהות המתמצית באמירה "ביתו של האם מבצרו" ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטון ממלא את ליבו , הנה כי כן הפריצה אינה רק לבית מבחינה פיזית אלא בעיקרה חדריה לתוך התא האישי משפחתי השמור ביותר של האדם.

נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרוכש בשווי כזה או אחר, וציטט בהמשך פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון והחמירו בענישה. באותו מקרה הוטלו על הנאשמים עשרות חודשי מאסר על האחד 70 על האחר 46 ועל השלישי 30. כמובן שלא התעלמתי מהחומרה שהיתה באותו במקרה ביחס למקרה שלפנינו.

על אמירות אלו חזרו ושנו בתי המשפט גם מאוחר יותר גם לאחרונה ואני מפנה בין היתר לתיק פלילי 40142/08 מבית משפט המחוזי בתל אביב, מיום 24/9/09 ולתיק ע"פ 426/09 מבית משפט מחוזי בנצרת מיום 26/1/10. שוב לא התעלמתי מחומרת המקרים שלנו ביחס שלנו והעונשים שהוטלו שם גבוהים הרבה יותר ממה שאני עומד להטיל על הנאשם, אולם הגיון הדברים חשוב לענייננו. מקרה דומה למקרה של ענייננו רע"פ 244/10 היתה זו בקשת רשות ערעור של בית המשפט המחוזי בירושלים שקיבל ערעור של המדינה על גזר דין של בית משפט השלום, המבקש שם הורשע בשלושה תיקים של מקרים של הפרצות לדירות וגניבה מהן, בית המשפט השלום גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל במצטבר מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו, כך שסך הכל נגזרו על הנאשם 27 חודשי מאסר, המדינה ערערה על העונש, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור משני נימוקים, הסתבר כי המאסר המותנה היה בן 18 חודשים ולא כפי שצויין בדיון בערכאה הדיונית, שנית נקבע כי עברו הפלילי של המבקש מחייב החמרה נוספת בענישה, בעקבות זאת הוגדל עונש המאסר בפועל ל- 30 חודשים הופעלו המאסר המותנה של 18 חודשים חלקם בחופף כך שסך הכל נגזרו על הנאשם 39 חודשי מאסר בפועל. גם שם ציין הנאשם את הזמן השיפוטי בכך שצרף התיקים. בקשת רשות הערעור נדחתה כך שכבוד השופט סלים ג'ובראן מצטט פסיקה שיצאה מבית המשפט העליון על הגישה המחמירה שיש לנקוט כלפי עבירות רכוש בכלל ועל עבירות התפרצות לבתים בכלל, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ביותר לאזרחים תמימים. ציין כי למבקש עבר פלילי עשיר, ונסיבותיו המקלות ורצונו לטפל בהתמכרותו לסמים נסוגות מפני שיקולי הרתעה.

שקלתי את הדברים לענייננו, אך גם בענייננו עברו של הנאשם מכביד עד מאוד משחר נעוריו נתן את הדין בגינו, אך וודאי לא ניתן לומר עליו כפי שניתן לומר על אדם שאין לו עבר פלילי כלל או עבר קל.

יחד עם זאת הענישה וודאי צריכה להינתן על העבירות היום, שכן על עברו כבר נדון ונתן את הדין במצב דברים רגיל לא הייתי מהסס לשלוח את הנאשם למאסר לכמה שנות מאסר, כבר עמדתי על חומרת העבירות ומדיניות הענישה. אם החלטתי שגם הפעם שלא למצות עם הנאשם את חומרת הדין, זה אך ורק על פי האמור בתסקיר, יחד עם זאת פטור הנאשם בלא כלום, לא ייתכן הדבר, תהיה זאת זילות הענישה ועידוד העבריינים אם הנאשם יצא היום מלפני ללא מאסר בפועל, רצונו להיגמל חשוב, רצונו לשקם עצמו חשוב מאוד, ימשיך זאת בין כותלי בית האסורים, ומיד כשישוחרר מבית האסורים, אך הגיע העת כי ידעו העבריינים שמי שפורץ וגונב במיוחד לבתי מגורים לא יוכל להימלט מעונש מאסר בפועל, אולי בכך אתן תרומתי הדלה להרתעה ראויה ולהענקת בטחון לאזרחים, בטחון שהולך ואוזל ושכאילו אין דין ואין דיין.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הראויים עם כל האבחנות שערכתי בין פסק הדין האחרון שיצא מכב' השופט גו'בראן והעובדה כי לא תלוי נגדו מאסר על תנאי, אני מקל עם הנאשם עד קצה גבול היכולת וגוזר עליו את העונשים המי נמליים המתחייבים בנסיבות העניין.

1.20 חודשים מאסר בפועל.

2. 12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר שלא יעבור עבירה כלשהי של התפרצות, או גניבה, או השגת גבול, או ניסיון לעבור אותה.

3.אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה כלשהי של התפרצות, או גניבה, או השגת גבול, או ניסיון לעבור אותה.

אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר למשך 50 יום במצטבר לעונש המאסר שנגזר על הנאשם.

4.אני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים לכל אחת מעדות התביעה, 1 , 2 ,3 בסך 1,000 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשולי הדברים אני ממליץ בפני שירות בתי הסוהר לשבץ הנאשם במסגרת של גמילה שלדבריו החל בה ובמסגרת שיקומית בזמן מאסרו כדי שתקופת המאסר תנוצל גם להשלמת הגמילה והכנתו לשיקום כדי שכאשר יחזור מבית האסורים לא יחזור לסורו ויפתח דרך חיים חדשה.