מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' גית

גזר דין

הנאשם יליד 1966, הורשע על פי הודאתו בגניבת רכב לאחר שבחודש מרץ 2009 גנב טרקטור מאתר בניה שבקיבוץ, העמיסו על משאית עליה נהג לכיוון מזרח ירושלים, ללא רשות בעליו, מתוך כוונה שלא להשיבו לבעליו.

הנאשם נטול עבר פלילי ומשכך הסכימו הצדדים כי יוגש תסקיר אודות הנאשם. תסקיר שרות המבחן ממליץ לשקול ביטול ההרשעה ולהשית על הנאשם שרות לתועלת הציבור, בין היתר.

המאשימה סבורה כי אין להימנע מהטלת בפועל וכי יש להשית על הנאשם עונשים נוספים מרתיעים. בתוך כך הופניתי להלכות משפטיות הן לחומרת המעשה המחייבים ענישה בדמות מאסר בפועל והן לעניין הקריטריונים להימנעות מהרשעה שאינם מתקיימים בפנינו לשיטת המאשימה.

מנגד טען הסנגור כי יש להביא בחשבון את ההודיה, החרטה, העובדה כי מדובר בעבירה ראשונה, את נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו באופן חלקי בתסקיר וכי זהו המקרה המתאים להמנעות מהרשעה ולחילופין, עתר לאמץ את עמדת שרות המבחן.

הנאשם עצמו הביע חרטה והצהיר כי לא ישוב לבצע עבירות.

תחילה, לעניין שאלת ההרשעה, בהביאי בחשבון את הקריטריונים שנקבעו בהלכת תמר כתב בעניין ע"פ 2083/96, כתב נ' מ"י פד"י נ"ב (337) נראה כי על אף שהנאשם נטול עבר פלילי ובהיות העבירה בה הודה העבירה הראשונה ועל אף שהנאשם עומד בקריטריונים רלוונטים כאשר בוחנים השאלה האם בפנינו מקרה שמצדיק הימנעות מהרשעה, עדיין יש לבחון שיקולים נוספים מעבר לקריטריון של חרטה והעדר עבר פלילי עובר לביצוע העבירה. במקרה שבפנינו, סוג העבירה ומהותה, קרי גניבת הטרקטור והעמסתו על משאית, אינם מצדיקים לטעמי ביטול ההרשעה וחריגה מן הכלל הנוהג שלפיו עם ההודיה בעבירה באה בעקבותיה ההרשעה.

שרות המבחן בתסקירו מתייחס להקשר הרלוונטי, מציין כי יש מקום לשקול ביטול ההרשעה אולם לא מתרשם, כך לשון התסקיר, "מפגיעה ממשית מיידית שתרגם לנאשם כתוצאה מהרשעתו". הנאשם עובד בחברת הובלות ולא שוכנעתי כי עלול לאבד את מקום עבודתו ואף אם כך, אין הכרח כי יהא בפנינו המקרה בו תבוטל ההרשעה. בשל אלה, שוכנעתי כי אין בפני מקרה בו יש להורות על ביטולה של ההרשעה.

יחד עם זאת, באשר לעונשו של הנאשם, וודאי יש להביא בחשבון כי הנאשם הפיק לקחים מן ההליכים הפליליים כפי שמתרשם שרות המבחן, כי מדובר באדם שאינו בעל דפוסי אישיות עברייניים, כי הוא מתפקד באופן חיובי ביותר בעבודתו, כי העבירה היא עבירה ראשונה. לכך יש להוסיף את נטילת האחריות והבעת החרטה ולכן אלה לטעמי מצדיקים הימנעות מהטלת מאסר מאחורי סורג ובריח ומן הנימוקים האמורים אף שוכנעתי כי האיזון העונשי הראוי יהיה בדרך של אימוץ עמדת שרות המבחן באשר לרכיבים העונשיים ככלל.

בשים לב לכך שהעבירה היא בעלת אופי "כלכלי" לא אמנע מהטלת רכיב ענישה כספי.

אשר על כן בהביאי בחשבון את השיקולים לחומרא ולקולא הנני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן:

ניתן בזאת צו שרות לתועלת הציבור לפיו על הנאשם לבצע 220 שעות לתועלת הציבור במרכז הקהילתי בית חנינה בתפקידי אחזקה, ניקיון וגינון בהתאם לתכנית שגיבש שרות הבמחן.

7 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע או עבירה לפי סעיפים 413ג (שימוש ברכב ללא רשות), 413ד (גניבה מרכב או פרוק חלקים) , 413ה (חבלה במזיד ברכב), 413ו (פריצה לרכב) ו-413ט-יא (שינוי זהות של רכב, קבלת רכב או חלקים גנובים של רכב ומסחר ברכב או חלקים גנובים).

קנס כספי בסך 3,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.4.2010.

הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪ שלא יעבור תוך שנתיים מהיום העבירה בה הורשע, לא יחתום ייאסר לתקופה של 5 יום.

הפלאפון יוחזר לנאשם.

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תש"ע, 22/03/2010 במעמד הנוכחים.

דינה כהן, סגנית נשיא

הוקלד על ידי: תמר סידרנסקי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: