מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' איפרגן(אסיר)

בפני

חיים נחמיאס שופט בכיר

הכרעת דין

המדובר בכתב אישום המייחס לנאשם שתי עבירות שעניינן התנהגותו המילולית כך נטען נגדו ביום 07/07/2007 בשעה 11:00 בכלא שיקמה שם מרצה הוא עונש מאסר.

כמפורט בעובדות שבסעיף 1 שבכתב האישום מיוחסת לו עבירת העלבת עובד ציבור על שהעליב את קצין המשמרת בכלא איציק מוזגורי (להלן: "המתלונן"), בכך שאמר לו: "אתה תגיד לי מה לעשות בחדר שלי, למה מי אתה, לך תזדיין" וכמפורט בסעיף 2 לעובדות נטען שאיים על המתלונן בכך שאמר לו בהמשך:" אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, אתה עוד תצטער על זה ועוד תבכה על היום על זה" וזאת עשה לא כדין ובמטרה להפחידו.

כתב האישום הוגש ביום 31/01/2008 לביהמ"ש השלום בב"ש, נקבע לדיונים בפני חברי השופט אמוראי, תחילה היה הנאשם מיוצג ע"י עו"ד נטלי פוריאן, אשר ביקשה דחיות ולימים הגישה בקשה לכבוד נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום להעברת מקום הדיון מבימ"ש השלום ב"ש לבימ"ש השלום באשקלון לאור מקום ביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום ומקום הימצאותם של העדים. כבוד הנשיא מכליס בהחלטתו מיום 20/01/2009 נעתר לבקשה והורה על העברתו לדיון בבימ"ש זה. משהועבר התיק לטיפולי קבעתיו לדיון, נעתרתי לבקשות דחייה שהגישה הסנגורית דאז עו"ד נטלי פוריאן.

בישיבת המענה מיום 14/10/2009 באמצעות הסנגורית המלומדת כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וביקש שיקבע להוכחות, ואמר כי אין מבחינתו טענת אליבי גם לא טענה למשפט זוטא.

נטען כי הוא נדון בשב"ס בגין העבירות נשוא כתב האישום לשלילת ביקורים, טלפונים ואף נלקחו ממנו מכשירי חשמל, עוד נשמע מפי הסנגורית כי יהיו להם עדי הגנה שנכחו במקום.

קבעתי את התיק לישיבת הוכחות ליום 17/05/2010 בינתיים הוחלף ייצוגו של הנאשם לייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית ע"י עו"ד אביטל אזולאי המלומדת, אלא שבפתח ישיבת ההוכחות מיום 17/05/2010 שוחררה הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, לאחר שהנאשם בחר למנות לו בתיק זה את עוה"ד שילה דורפמן המלומדת לייצגו באופן פרטי שהגיעה ערוכה ומוכנה לישיבת הוכחות לאותו יום. כך אותו יום החלו להישמע העדים בתיק זה, ונעמוד בקצרה על תוכנן.

הראשון לעדי התביעה היה רס"ב יוסי שרגא מי ששימש אותה עת חוקר בשב"ס, אשר גבה את אמרת הנאשם שהוגשה בהסכמת הסנגורית נתקבלה ת/1 (א-ב) ומדברת בעד עצמה. אשר גבה גם את עדותיהם של העדים האחרים בתיק.

בחקירתו הנגדית לשאלה אם רשם את דברי הנאשם מילה במילה השיב "פחות או יותר" (עמוד 5, שורה 20), הסביר כי מהירות רישומו לא הייתה כמהירות דיבורו של החשוד (יחד עם זאת יצוין מידית כי הסנגורית לא טענה למשפט זוטא וכאמור אמרת הנאשם הוגשה בהסכמתה). כאשר נשאל אם ייתכן שבעדויות שגבה מיתר העדים לא נרשמו כל הדברים שנאמרו השיב בשלילה והסביר זאת שהנאשם היה יותר נסער ודיבר מהר יותר. הכחיש כי בזמן שגבה אמרת הנאשם נכח במקום המתלונן, טען שחקר את הנאשם ביחידות, לדבריו אם היה נערך דו שיח בין הנאשם למתלונן בנוכחותו היה רושם על כך דו"ח וכזה לא קיים כאן. הסביר כי משרת הוא במשטרה מזה כ-27 שנים ומתחילת דרכו ביצע חקירות בכלא, היה מטפל ב-15-20 תיקי חקירה מידי שבוע ושימש בתפקיד זה יחידי בכל המחוז והיה אחראי על שמונה בתי כלא.

העד השני רס"ב ראובן איילי, משמש כסוהר בכלא שיקמה 23 שנה, מיד בפתח עדותו הראשית אמר כי לא זוכר בכלל את האירוע גם לאחר שקרא את הודעתו.

במצב דברים זה ביקשה ב"כ המאשימה לרענן את זיכרונו בזכרון הדברים של העד וביהמ"ש נענה לה בחיוב. הוצגה לו הודעתו לכלא שיקמה והעד לאחר שאישר את חתימתו עדיין לא זכר את האירוע, שכן לדבריו עברו להן ארבע שנים (כזכור המדובר באירוע מיום 07/07/2007, הודעתו של העד הינה מיום 09/07/2007 ועדותו במשפט מיום 17/05/2010). לשאלת ביהמ"ש השיב כי אף אחד לא איים עליו והוא לא פוחד מאיש, איננו זוכר את האירוע למרות שאין לו בעיה בזיכרון. התובעת שבה וביקשה שוב ושוב לרענן זכרונו של העד (עמוד 9, שורות 11 ו-19 לפרוטוקול), ביהמ"ש התיר לעד לקרוא את הודעתו כדי שינסה לרענן את זכרונו, אלא שהעד בשלו ובלשונו אמר: "גם לאחר שקראתי את עדותי אני לא זוכר, (עמוד 9, שורה 30).

התובעת בדלית ברירה לדבריה, בקשה להכריז עליו כעד עוין.

הסנגורית התנגדה לכך כאשר היא טוענת שהעד איננו עוין, שלא אמר שהדברים לא קרו יכול להיות שקרו. התנגדה להגשת אמרתו לפי סעיף 10 א' לפקודת הראיות כפי שבקשה התובעת. בהחלטתי (בעמוד 10, שורה 23 ואילך) התקשתי להאמין כי העד הוא עד עוין. הייתי מוכן להניח כי הוא באמת לא זוכר את מה שאירע לפני למעלה משלוש שנים, לפיכך החלטתי שלא להכריז עליו כעד עוין. יחד עם זאת התרתי לב"כ המאשימה להגיש הודעתו בהתאם לסעיף 10 א' ובכפוף ליתר התנאים בסעיף ובכפוף לחקירה נגדית כמובן ע"י הסנגורית.

ואמנם הודעת העד נתקבלה וסומנה ת/2 והיא מדברת בעד עצמה.

הסנגורית המלומדת לא נחה ולא שקטה עד שלא שאלה את זה העד שאלות לא מעטות בחקירה נגדית, והוא בשלו עומד על טענתו שאיננו זוכר את האירוע.

יחד עם זאת בסיום עדותו הדגיש כי אף פעם לא מסר עדות עם אדם נוסף וזאת לשאלת הסנגורית אם יכול להיות שישב עם אדם נוסף בחדר ויחדיו מסרו עדות.

עד התביעה השלישי כלאי איציק מוזגרי, כזכור הוא המתלונן, העיד על עצמו כי משרת בשב"ס מזה 14 שנה. ביום האירוע שימש אחראי משמרת בכלא שיקמה והגיע לאגף ההפרדה שם הוחזק הנאשם אותם ימים, שהיה מוכר לו מהעבודה. הבחין בנאשם עולה על שולחן ומדבר מבעד לחלון עם אסירים בחוץ בצעקות שהפריעו לסדר באגף. לדבריו ביקש ממנו שירד מהשולחן והמשיך לאגף. כשחזר ביקש ממנו שוב לרדת מהשולחן ועל כך השיב לו הנאשם: "אתה לא תגיד לי מה לעשות בחדר שלי ואני יעשה מה שאני רוצה לעשות בחדר שלי" (עמוד 13, שורות 17 ו-18). העד הסביר לו שזה אסור, מדובר באסיר הפרדה. בתגובה התקרב לעברו הנאשם ואמר לו: "לך תזדיין" (עמוד 13, שורה 19). מאחר ומבחינת העד היה מדובר בעבירת משמעת הוציא אותו מתאו כבול באזיקים לצינוק. הדגיש וציין כי הנאשם נתן ידיים לכבילה ללא שום בעיה, אך בדרכם לצינוק אמר לעד: "אתה לא יודע מי אני" (עמוד 13, שורה 21). לאחר שביקש לרענן את זכרונו ועיין בהודעתו הקריא ממנה את אשר אמר לו במדויק הנאשם: "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, אתה עוד תצטער על זה ועוד תבכה על היום הזה". כאשר שאל העד את הנאשם אם הוא מאיים עליו השיב לו האחרון שכן הוא מאיים. מבחינת העד בזה נגמר האירוע והוא דווח למפקדים הממונים עליו כי מדובר באסיר הפרדה.

הסנגורית המלומדת לא חסכה את שבט חקירתה הנגדית מעד זה (כעולה מעמודים 14-21 א' לפרוטוקול המדברים בעד עצמם). הסביר כי אמור היה לשמור על הסדר והמשמעת באגף והצעקות מבעד לחלון הפריעו לכך. בשלב זה הוגשה הודעתו של העד במשטרה שסומנה נ/1 ומדברת בעד עצמה. נמשכה חקירתו הנגדית כאשר הסנגורית מעמתת אותו בין עדותו בבימ"ש לבין דברים שמסר בנ/1. הסביר כי בנ/1 רשם את הדברים בצורה תמציתית הדגיש כי עומד מאחורי מה שנרשם מפיו בנ/1, אף שרטט לה תרשים של המקום עליו מדובר, תאו של הנאשם ממנו הוצא, הפרוזדור בו הובל לצינוק (שנתקבל נ/2 ונחזה בעד עצמו). לא שלל האפשרות שדיבר על האירוע מאוחר יותר עם הנאשם, ואף הסביר כי וודאי שדיבר איתו. מבחינת העד כל האירוע נגמר והכל בסדר ואין מקום לשמור טינה לכל אסיר. כאשר נשאל האם נכון שאמר לאסיר בשיחה מאוחרת יותר על האירוע "שנפל בין הכיסאות" השיב שלא זכור לו והסנגורית ביקשה לציין שהעד סימן עם ידו ועם ראשו אף חייך. השיב בתשובה שלילית נחרצת שסגן מפקד בית הסוהר שלחו להשתלח בנאשם ולגרום לפרובוקציה. מצידו, השיב כי היו עוד הרבה אסירים שכתב דו"ח משמעת לגביהם מאחר שדיברו מבעד לחלונות. הדגיש כי כשעצור או אסיר נחקר, החוקר נמצא איתו בתוך החדר והסוהר נמצא מחוץ לדלת. הכחיש כי נכח בחדר החקירות יחד עם הנאשם. לדבריו כתב דו"ח משמעתי או מזכר אודות האירוע המשמש אסמכתא להחזקתו של העצור בבידוד. הדו"ח הוצא למשל"ט ומשם הודיעו לחוקר המשטרתי.