מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' שלו

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן- הפקודה), אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציה במעבר חציה בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), וגרימת תאונת דרכים נזק וחבלה, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות.

לפי כתב האישום, ביום 13.6.08 בסמוך לשעה 07:00, נהג הנאשם ברכב ברחוב בני ברית באשדוד, וכשפנה ימינה לרחוב מנחם בגין, נהג ברשלנות, לא איפשר להולכת הרגל באלן אידה (להלן- הולכת הרגל) לסיים חציית מעבר החציה בבטחה, פגע בה עם חזית רכבו, הפילה ארצה וגרם לה לחבלה בירך שמאל.

הנאשם הודה כי נהג ברכב במועד ובמקום המפורטים בכתב האישום, אך טען כי לא קיפח את זכות הקדימה של הולכת הרגל, כי רכבו לא פגע בהולכת הרגל, אשר נפלה שלא כתוצאה מפגיעת רכבו, אלא לדבריו "חזרה ונפלה".

ראיות התביעה

עדות הולכת הרגל

הולכת הרגל העידה, כי יצאה להליכה כמדי בוקר, הגיעה לצומת, ראתה שהאור ברמזור ירוק והלכה לכיוון מעבר החצייה. לדבריה, אינה יודעת כמה הספיקה לעבור, אך שמעה מכה והתעוררה כשהיא שוכבת באמצע הכביש. לדבריה, הנהג הגיע ואמר לה לא לקום, ואחר כך הגיעו משטרה ואמבולנס ופינו אותה לבית חולים.

לדבריה, נגרם לה סימן חבלה גדול בישבן מצד ימין, למרות שלמעשה הפגיעה היתה בברך שמאל, אותה התקשתה להזיז תקופה ארוכה. עוד טענה, כי בבדיקת C.T שנערכה לה אובחן כי היא סובלת משבר בחוליה 5.

מהתעודה הרפואית מיום הארוע (ת/6) עולה כי הולכת הרגל טענה שנפגעה בירך שמאל מרכב שנסע במהירות נמוכה, וכי בבדיקתה לא נמצאו סימני חבלה או שבר.

בחקירתה הנגדית, עמדה הולכת הרגל על כך שהרכב פגע בה בברך שמאל, והיא נחתה על הכביש על ישבן ימין, אך טענה כי שמעה את הפגיעה, ולא הרגישה אותה (עמ' 7 ש' 9-18).

הולכת הרגל שללה את האפשרות שהתעלפה בגלל נפילת סוכר.

לדבריה, כשהתעוררה שכבה על הכביש לאחר מעבר החציה, אך כאשר חצתה את הכביש, הלכה על מעבר החציה (עמ' 8 ש' 16-17).

העדה התעקשה כי במקום היה רמזור להולכי רגל, וכי היא ראתה אור ירוק ברמזור.

לשאלה כיצד הרופאים בבית החולים לא ראו את סימני החבלה, השיבה העדה כי אינה יודעת מה כתבו, וכי הרופא לא רצה לדבר איתה.

הולכת הרגל הכחישה אפשרות שנפלה באופן עצמאי. לדבריה, היא עברה במעבר חציה, והתעוררה כשהיא באמצע הכביש במרחק מהמקום, ואין לה דבר נגד הנאשם.

לשאלת בית המשפט השיבה, כי הרכב פגע בה עם חלקו הקדמי.

עדות הבוחן, יעקב ארליך

במסגרת עדותו הראשית של הבוחן, העיד כי הגיע לזירה זמן קצר לאחר התאונה, ובאמצעותו הוגשו מסמכים שערך ותמונות שצילם בזירת התאונה.

בדוח הבוחן (ת/2) ציין הבוחן, כי מזג האויר היה נאה, חם, הראות טובה, אור יום, כביש האספלט נמצא יבש ותקין, ורכב הנאשם נמצא תקין.

לדבריו, לרכב הנאשם היה שדה ראיה של 100 מ' ישר לפנים.