מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' מדמון

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני מקרים של נהיגה בשכרות, בתאריך 7.3.10 נתפס הנאשם נוהג ברכב בהיותו שיכור, סטה מנתיב נסיעתו והתנגש באבן שפה – כתוצאה מן התאונה נגרם נזק לרכבו של הנאשם. לתיק זה צירף הנאשם תיק נוסף של נהיגה בשכרות עבירה מיום 19.10.08.

מדובר בעבירות חמורות, על בתי המשפט להרתיע בעבירות כגון אלה ולעשות כל שלאל ידם למניעת הקטל בכבישים, אך מזל הוא כי תוצאות התאונה לא היו חמורות יותר ולא נגרמו אבדות בנפש כפי שקורה לא אחת בנסיבות דומות.

תיק זה ידע "גלגולים" רבים, הנאשם שהה תקופה ממושכת במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, לאחר מכן הותר לנאשם לעבור הליך של גמילה פיזית ואף להשתתף בקבוצת טיפול לגמילה מאלכוהול, לאחרונה ניתנה לנאשם האפשרות לצאת לעבודה, הנאשם נמצא עד היום בתנאים מגבילים ובאיזוק אלקטרוני. היום הוצגה בפני תעודה כי הנאשם עבר הליך גמילה פיזית מאלכוהול וכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן השתתף הנאשם בטיפול קבוצתי להליך גמילה מאלכוהול.

טרם יגזר דינו של הנאשם התקבל תסקיר קצין מבחן, התסקיר מפרט את העובדה כי הנאשם עבר גמילה פיזית, בהמשכה השתתף בהליך גמילה במרכז גמילה מאלכוהול, בעקבות תיקים אלה הפסיק הנאשם לעבוד, הנאשם הודה בכך כי הוא "מכור לטיפה המרה" שיתף פעולה עם שירות המבחן, המלצת שירות המבחן היתה להסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות לצד פיקוח קצין מבחן בשים לב לרצונו של הנאשם להיגמל מן הטיפה המרה כשהוא מפנים את תוצאות התנהגותו.

הנאשם יליד 1958, נוהג משנת 87 לחובתו 22 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, אין לחובתו רישום פלילי, לנאשם עבירה דומה קודמת משנת 2007.

הנאשם נמצא כשיר לביצוע מאסר בעבודות שירות, עמדת התביעה הינה למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בשים לב לעובדה כי מדובר בשתי עבירות וכי לנאשם עבירה דומה – הסנגור מבקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בזו הפעם במאסר בעבודות שירות לצד עונשים נוספים.

בית המשפט העליון הביע דעתו ויותר מפעם אחת על החומרה היתרה הנוגעת לעבירה זו של נהיגה בשכרות. וכך נאמר בע.פ. 5002/94 ירמיהו איסק נ. מ"י (ראה תקציר פסקי דין כרך מ"ו 13):

"תופעת השכרות הולכת ומתרחבת ולנוכח עומס התנועה בכבישים, על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים על ידי הטלת עונשים משמעותיים על מי שמסיע רכב במצב של שכרות".

ואלה הם דברי כב' השופט בך ברע"פ 6857/94 זליג רייכמן נ' מ"י:

"אם אכן החלו בתי המשפט לתעבורה להחמיר יותר בעונשם של נהגים המסכנים את יתר המשתמשים בכבישים, הרי יש לקדם תופעה זו בברכה.

הנתונים המחרידים על הקטל בדרכים מחייבים החמרת יתר.

זאת ועוד, אשמתו של נהג המשתכר, ואשר בידיעת מצב שיכרותו מתחיל לנהוג ברכבו, עולה מהיבטים רבים אף על מקרים רבים בהם אחראי נהג לגרימת תאונה, דבר הקורה לעיתים בנסיבות גבוליות בין אי זהירות ובין הפעלת שקול דעת מוטעה ברגע הקריטי".

רכב הינו כלי מסוכן ובאחת יכול ויהא "כלי משחית" ועל האוחז בהגה לנהוג במשנה זהירות, לא רק למען עצמו אלא למען כלל המשתמשים בדרך, אך עינינו הרואות כי לא כך נהג הנאשם. בנהיגתו סיכן הוא את כלל הציבור ובמקרה כגון זה גובר האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות, הגם שלוקחת אני גם אותם בחשבון.

אך מזל הוא כי תוצאות התאונה שנגרמה לאחר שהנאשם נהג בשכרות לא היו חמורות יותר או כי אז היה נגזר דינו של הנאשם גם לעונש מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.

נפיצותן של העבירות של נהיגה בשכרות ותאונות הדרכים מחייבת את בתי המשפט לנהוג ביד קשה ולהחמיר בעונשם של עברייני תנועה. חיי אדם הינם ערך עליון ויום יום עדים אנו לקיפוח חיי אדם בשל רשלנות של מאן דהוא, גם אם מדובר ברשלנות רגעית תוצאותיה הרות אסון ולא בכדי הביע בית המשפט העליון את דעתו ויותר מפעם אחת כי ככל שהעבירה נפוצה יותר והפכה "מכת מדינה" כך נדרשת ענישה מחמירה.

במקרה דנן אין המדובר ברשלנות ריגעית או באי שימת לב של רגע כפי שקורה לא אחת במחוזותינו, המדובר בנאשם אשר אחז בהגה לאחר ששתה ובהתנהגותו יש יותר משמץ של מודעות לסכנה הנשקפת למשתמשים בדרך בשל נהיגתו במצב השולל ממנו את השליטה ברכב.

כפי שציינתי לעיל, בית המשפט העליון הביע דעתו ויותר מפעם אחת על החומרה היתרה הנוגעת לעבירה של נהיגה בשכרות ואלה הן דברי כב' ס. ג'ובראן ברע"פ 8387/06 בעניין אמרה איילא נ' מ"י:

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" [רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מ"י (טרם פורסם)].

ראה גם דברי כב' השופטת בייניש בע"פ 6380/98 סרגיי בן בוריס פטושקין נ' מ"י (טרם פורסם).