מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' לייפסקר

החלטה

גזר הדין ינתן לאחר ההפסקה, לבקשת הסנגור אני פוטרת אותו מהופעה לשמיעת גזר הדין בשל דיון אחר הקבוע לו בבית משפט אחר.

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תש"ע, 23/03/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת

גזר דין

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו בכך שחסך מזמנו של ביהמ"ש, אך יש לזכור כי מחובתו של ביהמ"ש להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה, למען שלום הציבור ושלומם הם ובמקרה זה גובר האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות, הגם שלוקחת אני גם אותם בחשבון.

הנאשם נוהג משנת 93 לחובתו 9 הרשעות קודמות, עברו אינו מכביד ביחס לוותק נהיגתו, הרשעתו האחרונה משנת 2002 בגין נהיגה באור אדום.

הנאשם הודה בעבירה של נהיגה בשכרות, בבדיקת אויר נשוף נמצאה כמות גבוהה של 775 מיקרו גרם, גם לאחר פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין הינשוף, הרי מדובר בשכרות ברמה המעידה על מסוכנות.

הנאשם נהג שהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים ובמצב המונע ממנו את השליטה ברכב.

נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ולא בכדי הכביד המחוקק עם העובר על עבירה זו ולצידה של עבירה זו נקבעה פסילת מינימום של שנתיים ימים כאשר עמדת הפסיקה היא כי אין מקום לחרוג מפסילת המינימום והמחוקק לא השחית את מילותיו לריק.

רכב הינו כלי מסוכן ובאחת יכול ויהא "כלי משחית" ועל האוחז בהגה לנהוג במשנה זהירות, לא רק למען עצמו אלא למען כלל המשתמשים בדרך, אך עינינו הרואות כי לא כך נהג הנאשם. בנהיגתו סיכן הוא את כלל הציבור ובמקרה כגון זה גובר האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות, הגם שלוקחת אני גם אותם בחשבון.

במקרה דנן אין המדובר ברשלנות ריגעית או באי שימת לב של רגע כפי שקורה לא אחת במחוזותינו, המדובר בנאשם אשר אחז בהגה לאחר ששתה ובהתנהגותו יש יותר משמץ של מודעות לסכנה הנשקפת למשתמשים בדרך בשל נהיגתו במצב השולל ממנו את השליטה ברכב.

כפי שציינתי לעיל, בית המשפט העליון הביע דעתו ויותר מפעם אחת על החומרה היתרה הנוגעת לעבירה של נהיגה בשכרות ואלה הן דברי כב' ס. ג'ובראן ברע"פ 8387/06 בעניין אמרה איילא נ' מ"י:

"בשורה ארוכה של החלטות קבע בית משפט זה, כי למען חיזוק ההרתעה ושינוי תרבות הנהיגה בחברה, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, אשר מרכיב חשוב בה הינו העמידה הדווקנית על עונשי המינימום שנקבעו".

ממשיך בית המשפט ומצטט ממקרה אחר:

"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" [רע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מ"י (טרם פורסם)].

ובהמשך מצויין:

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" [רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מ"י (טרם פורסם)].

ראה גם דברי כב' השופטת בייניש בע"פ 6380/98 סרגיי בן בוריס פטושקין נ' מ"י (טרם פורסם).

בע"פ 30523/06 ואח' אשר נדון בפני כב' השופט עוני חבש בבית משפט המחוזי בירושלים מתייחס בית המשפט לפסילת המינימום של שנתיים ימים בגין העבירה של נהיגה בשכרות ואלה הם דברי כב' השופט שם:

"בתי המשפט, בשורה ארוכה של פסקי דין, התייחסו לחומרה היתרה, הגלומה בעבירות השכרות, לאחר שנמצא, כי עבירות אלה אשר כונו "מכת מדינה" הולכות וקונות לעצמן אחיזה לא מבוטלת במכלול עבירות התעבורה. על כן מצאו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, ובראשן בית המשפט העליון – כי יש לנקוט ענישה ממשית ומחמירה, אשר תרתיע את ציבור הנהגים מפני נהיגה בשכרות".