מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' לוי

החלטה

מונחת בפני בקשה לפסול את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי, תאונת דרכים 301/10 בו מיוחסות לו שלוש עבירות: נהיגה רשלנית, נהיגה בשכרות, גרימת תאונת דרכים ונזק.

מדובר בארוע מיום 30/10/2009.

הוגשה כאן בקשה רק ביום 4/1/2010 לאחר שחלפה לה עברה לה תקופת הפסילה המנהלית של 60 יום שהוטלה על המשיב ולמעשה החזירו לו את רישיון הנהיגה ביום 31/12/2009. בישיבה מיום 11/1/2010 ביקש המשיב בצדק דחיה, אפשרתי לו זאת כדי להיות מיוצג ואמנם היום היה מיוצג על ידי עו"ד סיל המלומדת שטענה לזכותו כל טענה שניתן לטעון.

גם בא כח המדינה ייצג את המדינה כדרכו וטען כל טענה שראוי שביהמ"ש ישמע ויחליט בה.

יאמר מיד, ביהמ"ש בשלב זה איננו נדרש להכריע בשאלת אמינותם של עדים, או אמינות עדויות וראיות ודי לכאורה כדי לקבוע אם המשיב עבר ולו לכאורה את העבירה המיוחסות לו בכתב האישום.

שקלתי את הדברים, עיינתי עיין היטב בתיק החקירה ויאמר מיד, למרות שיש בתיק מחדלי חקירה כך לעניין בקבוק הברנדי שנתפס לאור המחלוקת בין עד הראיה לנאשם, מה פשוט היה לבדוק אם על הבקבוק טביעות אצבע של המשיב, אם היו אלה נמצאות היתה זו ראיה ניצחת כנגדו שטוען שכלל לא אחז בבקבוק ולא הוא אשר זרק אותו. אינני מדבר על כך שבדיקת DNA היתה יכולה להכריע כאן אם המשיב לא רק אחז בבקבוק אלא שתה ממנו. נכון שהמדובר בבדיקה יקרה, אולם בדיקת ט.א. היא זולה ולא ברור לי למה לא בוצעה כאן.

על כל פנים במצב הראייתי הקיים בתיק אין כל סיבה לפקפק בעדותו של עד הראיה שהזדמן למקום סמוך לאחר התאונה וכאזרח טוב שאיננו מכיר את המשיב, אין לו דבר נגדו, הוא וודאי לא יעליל נגדו עלילות, דורש בשלומו, שואל אותו כיצד הוא מרגיש, והוא מעיד כיצד הבחין בו בצורה ברורה כי הנהג החזיק בקבוק קוניאק בידו ואז ניגש לצד וזרק את הבקבוק וראה שהוא שיכור ואז התקשר למשטרה. יתרה מזו הוא מספר כיצד הוא אשר מצא את הבקבוק הרים אותו ומסר אותו לשוטר. גם בפני עד זה התוודא המשיב ששתה אלכוהול, כאשר נשאל על ידי העד מדוע זרק את הבקבוק לא ענה וחוזר הוא ומעיד כי התרשם מהמשיב שהוא שיכור, ריח חריף של אלכוהול, אף התנדנד.

כאילו בכך לא די המשיב עצמו באמרתו קושר עצמו לביצוע העבירות. אמנם טוען הוא ששתה משקה אלכוהולי של בירה גולדסטר קטן ובמקום אחד טוען שהיה זה בשעות הצהרים ומרחיק עצמו מבקבוק הברנדי ולמעשה מכחיש את עדותו של עד הראיה ולמעשה בדבריו אלו גם אם הוא לא אומר זאת במפורש הוא מבקש לטעון כי עד הראיה מעליל עליו עלילה.

במצב דברים זה, על פני הדברים, לא ניתן לומר שאין כאן ראיה לכאורה שמול הכחשתו של המשיב קיימת עדות מוצקה של עד ראיה נטרלי שהזדמן למקום, לא היה מעורב בתאונה, גילה אזרחות טובה ותחת שהמשיב יכיר תודה לאזרח זה שדורש בשלומו ומבקש לסייע לו, הוא למעשה כך משתמע מדבריו של המשיב טוען כי עד הראיה מעליל עליו עלילות. צר לי על עמדתו זו של המשיב.

יתרה מזו המשיב לא עשה עלי רושם ראוי, שכן עמד והתעקש לומר דברים ומוטב שלא היו נאמרים אך משנאמרו לא ניתן להתעלם מהם. אין לי ספק שמדובר באדם פיקח, נבון, אינטליגנטי שלא ניתן לטעון ברצינות שלא הבין מה ביקשו ממנו. לטעון שלא דרשו ממנו במפורש רק שאלו או ביקשו איננה טענה רצינית. אינני רוצה להידרש להכריע בסוגיה זו, במידת הצורך יכריעו זאת במשפט עצמו ודי אם אומר שאין לי ספק שטענה היום מצידו של המשיב במהלך הדיון שלא היתה זו דרישה, אלא שאלה או בקשה שלא הובנה על ידו כהלכה איננה טענה רצינית, היא בדותה מהזמן האחרון שלא מתאימה לאדם דוגמת המשיב. גם טענות אחרות שטוען הוא לפשר סירובו נראות לי על פניהן לא ראויות ולא נכונות בנסיבות הענין.

אינני מתעלם מהעובדה כי הוא נכה צה"ל בעל אחוזי נכות גבוהים ועובדה זו איננה יכולה לשמש טענה להצדקת סירובו. באשר לטענה שהשמיע במהלך הדיון שאם המשיב היה שיכור כיצד ניתן לטעון שהבין מה מבקשים ממנו וכיצד הוא יכול לסרב, גם זו איננה טענת הגנה רצינית כי ממה נפשך לא ניתן לטעון להחזיק בחבל משתי קצותיו, לומר מצד אחד שיכור הייתי ולא ידעתי מה רוצים ממני ומצד שני לומר – לא שיכור הייתי. וגם לגבי זה הכריעו בתי המשפט ברוח הדברים שאמרתי.

יאמר מיד כי אותה בדיקת מאפיינים ככל שלא בוצעה מחמת העובדה שהמשיב שכב במיטה, היא וודאי לא תעמוד כאן לרועץ ולחובתו ואולם כאמור הסירוב ברור כאן לכאורה די והותר.

וודאי שלא ניתן להתעלם ממחדל נוסף שהיה כאן שהבקשה הוגשה רק ביום 4/1/2010 שעה שהפסילה המקורית הסתיימה ביום 31/12/2009, דהיינו באיחור של 5 ימים. ובצדק, באת כח המשיב טענה בעניין זה ואולם בסופו של יום השאלה האם מחדל זה צריך להכריע כאן את הכף, האם בעבור מחדל משטרתי אם מבחינת החקירה של אי בדיקת הבקבוק, אם מבחינת התביעה אי הגשת הבקשה במועד צריכה להביא לסיכון המשתמשים בדרך ועוברי הדרך מפני התנהגות המשיב. נתתי דעתי לפסיקה שאליה הפנתה הסנגורית המלומדת וכמובן שכל מקרה צריך להישקל לגופו והמקרה שהפנתה שניתן על ידי השופט ניל הנדל מביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע בתיק 20883/07 שונה הוא לחלוטין מהמקרה שבפנינו ולו מהסיבה הפשוטה ששם חלפה עברה לה שנה תמימה, מאז שהותר לו לנהוג 19/6/2006 ועד לדיון בבקשה 3/6/2007 ובעניין זה אני מעדיף ללא כל היסוס את ההחלטה שניתנה בביהמ"ש המחוזי בירושלים על ידי כב' השופטת נאוה בן אור בתיק ב.ש. 5076/08 שם היה מדובר בשיהוי של 3 שבועות ונקבעו כי איננו שיהוי ניכר. לא כל שכן בפנינו כאשר המדובר היה ב-5 ימים. שוב הדבר איננו מצדיק את מחדל המשטרה בטיפולה בתיק זה, ואינני מתעלם מהעובדה כי המשיב לעמשה חזר לנהוג עד היום, יחד עם זאת, נסיבות חמורות למדי כבמקרה שבפנינו שאך בנס לא הסתיימו בקיפוח חיי אדם וגם אם מדובר בתאונה עצמית, התנגשות המשיב בבטונדה יכלה להסתיים גם בהתנגשות המשיב בהולך רגל או ברכב אחר. קשה היה לי לשמוע את טענות המשיב שלו אעתר לבקשה יהיה זה גזר דין מוות לגביו, היה זה משום איום על ביהמ"ש ואני דוחה אותו מכל וכל.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים אך אכתוב אותם, אני יודע מה זה להיפצע בשרות צבאי, גם אני נכה צה"ל אך לעולם לא אעשה שימוש בעובדה זו כדי לנסות לקבל יתרון לא ראוי בעניינים אחרים, גם אני התפנתי במסוק, גם לי יש טראומה אך אם אדרש למסור בדיקה אמסור אותה מיד ולא אנסה לחפש תירוצים מעברי הצבאי.

שמחתי לשמוע שאישתו של המשיב שוודאי תהיה לו עזר כנגדו תסייע בידו, היא איננה עובדת, היא נוהגת ויש לה אפילו רכב משלה ואין ספק שהיא עסוקה בעניין נכדיה אך לעת הזו חשוב יותר לדאוג למצבו הבריאותי של המשיב, לקחת אותו לכל טיפול וכל בדיקה ואין לי ספק שכך היא תעשה.

סיכומו של יום ולא על נקלה, לאחר שדנתי בתיק זה שעה ארוכה והקדשתי לו תשומת לב מירבית אני מחליט להעתר לבקשה המונחת בפני הגם שבמגבלה מסויימת ומורה כי המשיב יהיה פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי ת.ד. 301/10 או עד להחלטה אחרת על ידי בימ"ש, אך לא יאוחר מתאריך 15/7/2010, דהיינו בטרם פגרת בתי המשפט הבאה עלינו לטובה. לעניות דעתי גם אם יהיה צורך לשמוע הראיות בתיק העיקרי המשפט לא יארך זמן רב וניתן לקבוע אותו לסיימו תוך פרק זמן קצר.

אני מאחל למשיב בריאות שלמה.

בשולי הדברים אבקש מהמזכירות לקבוע את התיק העיקרי למענה בהקדם האפשרי בפני כב' השופטת דליה קליימן מיד כשתשוב מחופשת השבתון בה היא נמצאת בימים הקרובים.

למועד שיקבע יש לזמן את הצדדים ובאי כוחם.