מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' ישר דרויש

החלטה

לפניי בקשה לחישוב פסילה, במסגרתה טוען המבקש כי יש לחשב את הפסילה בתיק זה מיום 16/3/2010, בו נסתיימה הפסילה אליה נדון בתיק תעבורה 10136/08 (תעבורה רמלה). המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בסעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) נקבע הסדר מיוחד לגבי עונש של פסילת רישיון נהיגה, כדלקמן:

42.(א)פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב)הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

(ג)בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –

(1)התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2)תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור.

ההוראות המשלימות לסעיף האמור נקבעו בתקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות), ובהן חובתו של נהג שנפסל להפקיד את רישיונו גם אם אינו בר תוקף, או תצהיר בדבר רישיון שאבד.

בית המשפט העליון קבע במספר רב של מקרים, כי לאור נוסח החוק, הרי שאין לחשב פסילה בדיעבד, אלא מיום בו הופקד רישיון הנהיגה או התצהיר בבית המשפט.

וכך נקבע ברע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) (להלן: עניין ביטון):

"העולה מכל האמור הוא, שסעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע ההסדר שבתקנה 557, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, וממילא אין צורך להידרש לו לא במסגרת גזר-הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא ("בקשה לחישוב תקופת הפסילה")".

בעניין ביטון הודגשה המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה לצורך הפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה, ולאחרונה, ובהתאם לאותה גישה, הבהיר בית המשפט העליון כי חובת ההפקדה חלה בכל תיק בנפרד, ואינה מתבטלת בשל העובדה שרישיונו של הנאשם הופקד קודם לכן בתיק אחר (ראו לעניין זה רע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) והוספת תקנה 557(ה) לתקנות), וגם אם מאז הפקדתו בתיק האחר פקע תוקף הרישיון והוא לא חודש (ראו רע"פ 2990/11 דוד אמר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

וכך נקבע בעניין זה ברע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים):

"חובת המצאת הרישיון חלה כאמור, בין אם הרישיון בתוקף בעת שנגזר דינו של בעליו לפסילת רישיון ובין אם רישיונו אינו בר תוקף אותה עת. מרוץ תקופת הפסילה בשני המקרים יחל עם מסירת הרישיון כפי שמורה הדין...

מכל האמור עולה כי גם על המבקש בענייננו הייתה מוטלת חובת הפקדת רישיון הנהיגה או תצהיר לצורך חישוב הפסילה, ואין נפקות להפקדת הרישיון בתיק אחר או לפקיעת תוקף הרישיון, ועל כן לא אוכל להיעתר לבקשה.

יחד עם זאת, לאור הסכמת המשיבה הנני מורה כי הפסילה בתיק זה תחושב מיום הגשת התצהיר בבית משפט זה, קרי מיום 13/9/2011.

המזכירות תשגר העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.