מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' טויטו

הכרעת דין

1.כתב האישום הוגש ביום 18.05.05. ביום 10.11.05 הנאשם כפר. ביום 05.02.06 החלה שמיעת פרשת התביעה אך לא התייצבו כל העדים ולכן נדחה ליום 18.05.06. במועד זה נשמעו 2 עדי תביעה נוספים, אך לא התייצב עד תביעה אחרון, ולכן נדחה שוב לסיום ליום 01.11.06 והוצא צו להבאת העד.

בשלב זה העמיד הנאשם את עו"ד דפנה זאק לייצגו והיא הגישה בקשה לזמן בשנית עדי התביעה שכבר העידו בטענה שלא היה מיוצג לפני כן. התרתי זאת בתנאי שיישא בהוצאות, והדיון נדחה לשמיעה מחודשת של העדים ליום ,06.06.07 מועד בו נשמעו שוב ע"ת 2 ו-3, ונדחה לשמיעת ע"ת 1 ליום 11.10.07, וליום 28.10.07 לשמיעת פרשת ההגנה.

ביום 11.10.07, אף שהתייצבה העדה, לא התייצבו הנאשם ולא הסנגורית, לכן שחררתי העדה . התייצבה הסנגורית באיחור והודיעה כי שגתה בשעה וכי הודיעה גם לנאשם כי הדיון בשעה מאוחרת יותר. בלית ברירה נדחה שוב לשמיעת העדה למועד שנקבע לפרשת הגנה. במועד זה אכן העידה העדה, אך הסנגורית הודיעה כי למרות שוויתרו על העדת גובה ההודעה, מבקשת לשמוע עדותו, ולכן נדחה ליום 09.01.08. במועד זה לא ניתן היה לשמוע את פרשת ההגנה מאחר והנאשם לא התייצב, וגם עד ההגנה לא התייצב.

התובעת התנגדה לדחיה המבוקשת וטענה כי באי התייצבותו הנאשם ויתר על זכותו להעיד. למרות התנגדותה, הדיון נדחה כדי ליתן לנאשם יומו בביהמ"ש אך חוייב בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪. לאחר מכן התייצבו הנאשם והסנגורית והנאשם טען כי סבר בטעות שהדיון קבוע למחרת היום. הסנגורית בקשה שהנאשם לא יישמע וכי עדותו תדחה למועד שכבר נדחה ליום 28.09.08. במועד זה הודיעה הסנגורית שהנאשם לא התייצב וכי עד הגנה נאלץ לקחת את אימו בדחיפות לבית החולים, לכן נדחה שוב לשמיעת עדויות השניים ליום 07.12.08. במועד זה הודיעה הסנגורית כי היא סובלת מדלקת בעין וכי עליה לקבל טיפול רפואי ובכל מקרה הנאשם שוב לא התייצב. לאחר דחיה הנאשם הגיע שוב באיחור, הודע לו מועד הדיון והוא הוזהר.

מאז הוגשו בקשות דחיה רבות נוספות: ביום 16.12.08 נדחה ליום 11.03.09, ובמועד זה נדחה ליום 17.06.09. במועד זה יצאה הזמנה ע"פ בקשת הסנגורית לעד ההגנה מישל הרוש, ונקבע ליום 28.10.09 ,אך נדחה שוב ליום 14.03.10. הסנגורית הודיעה מבעוד מועד כי מבקשת לדחות שעת הדיון, לאחר שאיחרה בשעה, נדחה שוב לאחר שהוכרז שמו של הנאשם שהתייצב אך לא נכנס לאולם כשנתבקש. לאחר קבלת הסברה של הסנגורית, נדחה לשמיעת פרשת ההגנה והסיכומים ליום 31.10.10, והנאשם הוזהר שוב כי אם לא יתייצב - ישמעו העדים בהעדרו. שוב נדחה ליום 16.01.11 אך למועד זה שוב לא התייצב הנאשם, ולכן לא נשמעה עדותו, בשלב זה סירבתי לדחות והצדדים סיכמו. בנסיבות אלה מדובר בתיק הישן ביותר המתנהל בפני מותב זה.

2. האשמה המיוחסת לנאשם הנה שביום 31.03.05, בסמוך לשעה 12:00, בסניף חברת פלאפון תקשורת באשדוד , התנהג באופן פסול במקום ציבורי, בכך שצעק לעבר נציגת השירות רביד וייספלד, שפנתה לביתו באומרו: "את לא מדברת אליה את מדברת איתי" תוך שהוא מוחא כפיים. ובכך שאיים עליה באומרו: "אני לא אכנס ואתן לך מכות", תוך שהוא מקלל וצועק. ובכך, שנכנס על דעת עצמו מעבר לדלפק השירות וכשאמרה לו כי אסור לו להיכנס לשם, תקף אותה בכך שדחף אותה בידו השמאלית, אותה שם על כתפה של וייספלד, ובכך שהרים את אגרוף יד ימינו לעברה, אך נבלם ע"י המנהל שחסם אותו בגופו – עבירות בניגוד לסע' 192, 216(א), 379 ו-379+25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

3. א.מטעם התביעה העידו: רביד וייספלד (ע"ת 1); חגי אוזן (ע"ת 2); שלומית חובב (ע"ת 3); והוגשה הודעתו של הנאשם (ת/1).

ב. מטעם ההגנה הוגשו הודעתו במשטרה של מישל הרוש (נ/2) ורביד הגישה סקיצה (נ/1).

4. עדותה של רביד וייספלד (ע"ת 1) ( להלן:"המתלוננת"):

כאמור היא העידה ביום 05.02.06 ולבקשת הסנגורית זומנה שוב להעיד ביום 28.10.07.

ב- 31/03/05 עבדה בחברת "פלאפון" באשדוד כנציגת שירות בדלפק.

ישבה בעמדה מס' 1, ובעמדה מס' 2 ישב נציג בשם אושרי שטיפל בבת של הנאשם, שלא היה בכלל במקום. הוא טיפל בבת כעשר דקות לפני האירוע.

עשר דקות לאחר מכן ראתה אותה יחד עם הנאשם, זכרה אותה ושאלה "מה, לא טיפלו בך עדיין?" אז הנאשם החל למחוא כפיים בחוזקה ואמר "את לא מדברת איתה, את מדברת איתי" והחל לצעוק ולקלל. הוא ממש הפחיד אותה , יש להם מדיניות שאם לקוח מקלל, לא נותנים לו שירות אלא קוראים למנהל, לכן לקחה המכשיר שהניח לפניה, הניחה אותו על הדלפק לידו, ואמרה שהיא קוראת למנהל שיטפל בו.

הוא עבר את הדלפק, למקום בו רק נציגים רשאים להיכנס, תפס אותה עם היד בצוואר וקימץ את אגרופו. המנהלים שהיו מאחוריה קפצו ביניהם, אם הם לא היו עושים כן, הייתה מקבלת ממנו מכת אגרוף בפנים. הוא דחף אותה והעיף אותה לאחור, בזמן שהמנהלים נכנסו , חגי או עמית, שהרחיקו אותו ממנה.

לא רצתה להתלונן, אבל הוא אפילו לא הביע חרטה, המשיך לקלל, הוא החליט שהיא רוסיה, קלל את העם הרוסי, ואמר שיחזרו מאיפה שבאו.

המנהלים שלה הזמינו משטרה, והיא המתינה למשטרה, אבל יצאה מאחור, יש מטבחון ושם יש יציאה, ושם חמותה המתינה.

לא זוכרת מילה במילה מה שהוא צעק. הוא אמר "שאני לא אכנס ואתן לך מכות", לפני שהוא נכנס לדלפק. סבורה שמחא כפיים כדי למשוך תשומת ליבה מהבת שלו אליו.מחא כפיים ממש קרוב לפנים שלה, חזק והוא אמר "את נותנת לי עכשיו שירות לפני שאני אכנס ואתן לך מכות."

באשר לתקיפה הסבירה כי יש דלת הזזה, הוא עבר את דלת ההזזה, הגיע מאחורי הדלפק, שם את יד שמאל באיזור הצוואר וכתף ימין שלה, ואת יד ימין אגרף כדי לתת לה מכה .