מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' חוטובלי

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בו יוחסו לה עבירות של תקיפה סתם, איומים, הפרת הוראה חוקית והיזק במזיד לרכוש, כלפי שכנתה, הגב' אליאן פירוז (להלן- המתלוננת) בשלושה אישומים שונים.

לפי האישום הראשון, בתאריך 14.6.08 בסמוך לשעה 13:30, בבניין מגוריהן, ובעת שהמתלוננת יצאה מהמעלית, תקפה אותה הנאשמת בכך שמשכה בשיערה ואיימה עליה, בכוונה להפחידה או להקניטה, באומרה שתשרוף אותה בעודה בחיים.

בסמוך לאחר מכן הזיקה הנאשמת במזיד למצלמה שהתקינה המתלוננת מעל לדלת ביתה, בכך שתלשה אותה, קרעה את חוטיה ולקחה את המצלמה לחזקתה.

כל זאת עשתה הנאשמת, תוך הפרת צו שניתן בנוכחותה בבש"א 831/08 (אשדוד) ואשר אסר עליה להטריד את המתלוננת, לאיים עליה, לארוב לה, להתחקות אחר תנועותיה או מעשיה, ליצור עימה קשר בכל דרך, ולהמצא במרחק הפחות מ- 25 ס"מ מדלת דירת המתלוננת או להתקרב אל המתלוננת למרחק 100 מטר בכל מקום אחר (להלן- הצו השיפוטי).

לפי האישום השני, בתאריך 29.3.08 בסמוך לשעה 14:30, במעלית הבניין, תקפה הנאשמת את המתלוננת בכך שדחפה אותה עם ידה בכתפה ואיימה עליה בכוונה להפחידה או להקניטה, בכך שאמרה לה כי תרצח אותה.

לפי האישום השלישי, בתאריך 20.2.08, בסמוך לשעה 14:00, בבניין, איימה הנאשמת על המתלוננת בכך שאמרה לה כי תהרוג אותה, וכי דבר לא יעזור לה, לא משטרה ולא בית משפט, והכל בכוונה להפחידה או להקניטה.

בישיבת ההקראה מיום 1.12.08, כפרה הנאשמת בכל המיוחס לה בכתב האישום, פרט לעצם קיומו של הצו השיפוטי, וטענה כי היא עצמה סובלת מהטרדות חוזרות ונשנות מצד המתלוננת.

ראיות התביעה

עדותה של המתלוננת, הגב' אליאן פירוז

המאשימה הסתמכה בעיקר על עדותה של המתלוננת.

כבר עתה יצויין, כי עדותה של המתלוננת, כנראה מפאת גילה המתקדם, לא היתה רציפה ורהוטה, הצדדים התקשו לחקור אותה, ובית המשפט נדרש להתערב ולמקד אותה לגבי שאלות הצדדים.

בחקירתה הראשית, בתשובה לשאלה מה קרה ביום 17/4/08, השיבה המתלוננת "אני רואה אותה זורקת קוביות קרח מהחלון על השיער שלי. כל פעם שהיא רואה אותי, היא אומרת שהיא תרצח אותי ושלא משנה אם נלך למשטרה. בכל מקום היא תרצח אותי. פעם אחת משכה אותי במעלית ככה (מצביעה על כתף ימין) וכאב לי במשך שבוע ימים".

לשאלה מה היה בבית המשפט ב- 17.4.08, השיבה "היא תמיד מאיימת עלי. כל הזמן מאיימת עלי שתרצח אותי ותהרוג את הילדים שלי", ולשאלות חוזרות השיבה "היא שופכת מים, שתן, עושה דברים לא נורמאליים. מצלצלת ובורחת. מה להגיד לך" ולאחר מכן "תמיד היו איומים ואני מפחדת".

רק לאחר מספר שאלות חוזרות, טענה המתלוננת, כי הגיעה לבית המשפט בגלל מה שהנאשמת עושה לה, וכי באותו יום הנאשמת גם דחפה אותה וקיללה אותה. לדבריה, למרות שהשופט נתן לה צו, שום דבר לא עזר, והנאשמת לא פוחדת (עמ' 6 ש' 4-19).

לשאלת התובעת מה קרה ביום 14.6.08, השיבה המתלוננת תחילה כי אינה זוכרת, אך מיד לאחר מכן טענה, כי הנאשמת תלשה את מצלמת האבטחה שהתקינה ולקחה אותה.

לשאלה מה עוד עשתה הנאשמת באותו יום, השיבה "כל יום עושה מה שהיא רוצה", ולשאלות חוזרות השיבה "היא שופכת דברים ליד הדלת. כמה פעמים נפל", "גם על יד המעלית היא ככה. לא זוכרת. הזיכרון שלי לא כל כך טוב", ולאחר מכן "היא תלשה את המצלמה, איך אני אראה?"

לשאלה מה הנאשמת עשתה לפני כן, השיבה "לפני היא רואה אותי, תמיד דוחפת אותי. זהו, מה אני אגיד לך, רצה אחריי" (עמ' 6 ש' 38 – עמ' 7 ש' 10).

רק לאחר שהתובעת ביקשה לרענן את זכרונה, והקריאה לה מתוך אמרתה במשטרה, כי בעת שיצאה מהמעלית הנאשמת משכה בשיערה ואיימה עליה, השיבה המתלוננת "נכון. בשביל זה הלכתי למשטרה".

לאחר שהתובעת המשיכה להקריא מתוך עדותה, השיבה המתלוננת "זוכרת את הסיפור הזה. זהו, אני עליתי במעלית והיא פתחה את המעלית, משכה לי בשיער ודחפה אותי. התחלתי לרעוד".