מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' אבל

החלטה

כמבוקש.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן ולפיכך, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ומרשיעה אותו בהן.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

גזר דין

תיק זה ידע "גלגולים" רבים, הנאשם קיבל את הדוח המייחס לו עבירה חמורה של סירוב לבדיקת שכרות ונהיגה בשכרות, על פי הרשום סירב לחתום על קבלת הדוח, לא התייצב לדיון, נשפט בהעדרו הגם שמועד הדיון נראה בבירור על גבי הדוח.

בתאריך 1.7.09 הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, חרף תגובת התביעה ולא בלי היסוס קבעתי דיון בבקשה, הנאשם לא התייצב לכל הדיונים וחרף בזבוז הזמן השיפוטי ולא בלי היסוס על מנת לאפשר לנאשם למצות את הגנתו ביטלתי את פסק הדין שניתן בהעדרו ולאחר שהנאשם כפר באשמה נקבע התיק להוכחות להיום.

אין להתעלם מן העובדה כי בתיק זה בוזבז זמן שיפוטי יקר וגם לכך יש ליתן את הדעת בעת גזירת דינו.

היום לאחר מו"מ עם התביעה הגיעו הצדדים להסדר טיעון וזאת עוד בטרם נשמעו עדי התביעה.

עיון בהרשעותיו הקודמות מעלה כי לנאשם הרשעה דומה גרימת תאונת דרכים ונהיגה בשכרות בגינה נשפט בהעדרו בין היתר ל-40 חודשי פסילה בפועל. מדברי הנאשם עולה כי עד עצם היום הזה לא פנה לבית המשפט ברמלה לבדוק ואף לא הפקיד את רשיון הנהיגה, טענתו כי אין מושג במה מדובר מעידה על זלזול ואין בה כדי לפטור את הנאשם מאחריות.

רכב הינו כלי מסוכן ובאחת יכול ויהא "כלי משחית", ידע כל האוחז בהגה כי הוא נדרש למשנה זהירות ואת העונש הצפוי לו עקב רשלנותו.

בע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מ"י פ"ד מ (3) 141 אומר בית המשפט את הדברים הבאים:

"מכונית מהווה חפץ מסוכן שתכונותיו מחייבות את המשתמש בו ברמת זהירות גבוהה מזו הכרוכה בחפץ רגיל".

בר.ע. 2842/96 כחלון נ' מ"י תקדין עליון כרך 96 (2) עמ' 481 אומר כב' השופט טירקל את הדברים הבאים:

"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את ליבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא, שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך".

ראה גם ע"פ 2580/93 פלוני נ' מ"י שם אומר בית המשפט כי ככל שמעשה העבירה שכיח והפך ל"מכת מדינה" וככל שהשלכותיו על החברה קשות יותר כך יועדף ההיבט השני שבענישה דהיינו הרתעה על דרך ענישה מרתיעה.

יפים הדברים בשינויים המחוייבים גם בענייננו.

אלה הם דברי כב' השופט בך ברע"פ 6857/94 זליג רייכמן נ' "י: