מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' כבהה

גזר דין

ב- 9/4/2006, סמוך לשעה 05:30, עדיין שעת חשיכה, ולא אור יום כאמור בכתב האישום, ארעה תאונה קשה בצומת הכניסה לתחנת משטרת עירון.

הנאשם נהג במשאית לפינוי אשפה במסגרת עבודתו במועצה מקומית מנשה, ממערב למזרח בכביש 65, והגיע לצומת בו הייתה בזמנו אפשרות לפנות שמאלה, על מנת להיכנס למתחם משטרת עירון.

הנאשם עצר ליד קו העצירה המתין לחלוף מכוניות בכיוון הנגדי, הבחין ממרחק ברכב לבן מתקרב, ואז החל בפניה שמאלה.

הנאשם חלף כבר כמעט את כל הצומת, כאשר שמע מכה בחלק האחורי של המשאית, והיה זה נהג טנדר מסחרי עם נגרר שפגע במשאית, בקצה האחורי שלה.

הטנדר היה נהוג ע"י העד ג'בארין, שלידו ישב נוסע העד אימאן, ומאחור ישבו עוד מספר נוסעים, שכולם היו בדרכם למקום העבודה שלהם באיזור תל אביב.

כתוצאה מהמכה בטנדר, נחבלו באופן קשה הנהג, ועוד שלושה נוסעים, ונגרם כמובן נזק טוטאלי לטנדר.

במשאית קשה להבחין בסימני פגיעה.

כתב האישום הוגש ב- 19/12/06, הנאשם כפר באשמה, ונשמעו כל ראיות הצדדים, ואף סיכומיהם ובשלב זה חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, המהוות עבירות של אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, ועבירות נוספות כמפורט בכתב האישום.

מלכתחילה, ניהלו ב"כ הנאשם את ההגנה כשטענתם הינה כי מי שנושא באחריות לתאונה הינו הנהג ג'בארין, שכן הוא נהג במהירות מופרזת, ואף יתכן כי לא הגיב מיד לאחר שיכול היה להבחין בתנועתה של המשאית, בפנייה שמאלה.

אכן אין מחלוקת כעולה גם מעדות הבוחן המשטרתי, שמצא סימני בלימה של הטנדר המעידים על מהירות של 91,6 קמ"ש.

הבלימה לא הסתיימה, למרבית הצער, בעצירה מוחלטת, אלא בפגיעה קשה מאד בטנדר, באופן שברור כי נותרה בו אנרגיה רבה אותה ניתן להעריך במהירות התחלתית של כ- 110 קמ"ש ויתכן אף מהירות גבוהה יותר הגובלת ב- 120 קמ"ש.

אין ספק כי מהירות הנסיעה המופרזת של הנהג ג'בארין, מהווה תרומת רשלנות שיש לקחתה בחשבון בעת גזירת דינו של הנאשם.

נסיעה במהירות המותרת הייתה אולי מונעת את התאונה, ומכל מקום הייתה מקטינה את נזקי הגוף החמורים שנגרמו לנוסעי הטנדר.

נסיבות נוספות לקולא יש למנות כדלקמן:

הנאשם הינו בן 57 שנים נשוי ואב לילדים, עובד כנהג משאית במועצה המקומית לפחות שלושה עשורים, מאז קיבל רישיון נהיגה בשנת 1979.

אף שהוא נהג מקצועי, במשך שנים כה רבות, נרשמו לחובתו עבירות שאינן מן החמורות.

מעולם לא נגזר עליו עונש של פסילת רישיון, לא בפועל, ואף לא מותנה, ורוב העבירות שנרשמו היו ברירות משפט. כמו כן לא היה הנאשם מעורב מעולם בתאונת דרכים.

יש להביע תמיהה על כך שרישיונו של הנאשם לא נפסל מנהלית מיד לאחר התאונה, כפי שנעשה כדרך של שיגרה במקרים בהם מדובר בתאונות שתוצאותיהן חמורות כל כך, ונסיבותיהן לכאורה די ברורות.

אין, איפא, התאמה בין עתירתה הנוכחית של התביעה, וגזר עונש שלילת רישיון לתקופה ממושכת, 4 שנים לאחר התאונה כשלא מצאה המשטרה לנכון לפסול את רשיונו מנהלית מיד לאחר התאונה.