מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' דוידוב

החלטה

הנאשם כבן 23 שנה הודה בסופו של יום בכך שבהיותו כבן 20 דהיינו לפני כ- 3 שנים ביצע עבירות אלימות מילולית ופיזית כלפי חברתו דאז.

הגם שביהמ"ש הרשיע את הנאשם לאחר שהוא הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לאחר שביהמ"ש קיבל תסקירים של שירות המבחן בעניינו של הנאשם, מבקש בא כוחו לבטל את ההרשעה. ב"כ המאשימה מבקש מביהמ"ש להשאיר את ההרשעה על כנה.

אכן כלל יסוד במקומותינו שלאחר שהנאשם מודה בעבירות המיוחסות לו האינטרס הציבורי מחייב להרשיעו, אלא שבנסיבות חריגות לביהמ"ש הסמכות שלא להרשיע את הנאשם כאשר הקריטריונים המנחים לענין זה נקבעו זה מכבר בהלכת כתב הידועה.

על פי הלכת כתב ניתן שלא להרשיע נאשם כאשר ביהמ"ש בוחן את האינטרס הציבורי וכן את האינטרס האישי של הנאשם וכאשר הרשעה יש בה כדי לפגוע פגיעה מהותית בנאשם והאינטרס הציבורי יש בו כדי לספוג את ההרשעה באופן חריג ניתן שלא להרשיע נאשם.

בענייננו, ב"כ המאשימה ממקד את טיעוניו לענין בקשתו להשאיר את ההרשעה בעבירות ובחומרתן כפי שעולה מעובדות כתב האישום ולגישתו חומרת העבירות מחייבת במקרה זה להשאיר את ההרשעה, שכן כך מורה האינטרס הציבורי.

ב"כ הנאשם בהתייחסו לעבירות ולנסיבות, אינו מקל ראש בחומרת העבירות, וגם הנאשם כיום מפנים את חומרת מעשיו ומביע חרטה כנה על התנהלותו, ומדגיש את הרקע לביצוע העבירות תוך התייחסות לכך שמדובר בהתנהלות חריגה אצל הנאשם שאינה מעידה על אופיו.

אכן מקבלת אני את עמדת ב"כ המאשימה שהעובדות מצביעות על חומרה, במיוחד באשר לתוכן האיום שהופנה כלפי המתלוננת, וגם לענין האלימות הפיזית, הגם שאין מדובר באלימות פיזית מהמדרג החמור הן בעובדות והן בהוראת החיקוק המיוחסת לנאשם.

אלא שלא ניתן להתעלם מכך שהעבירות בוצעו על רקע מערכת יחסים זוגית בין הנאשם ובין המתלוננת, כאשר שניהם היו צעירים בגיל, וכאשר לנאשם נודע שהמתלוננת מקיימת מערכת יחסים זוגית נוספת, לא יכול היה להכיל את הסיטואציה ובמצב שכזה כשהוא מרגיש פגוע ונבגד, ביצע את עבירות האלימות המיוחסות לו בכתב האישום. הגם שהרקע לעבירות אין בו כדי להקל עם הנאשם, אזי מוכנה אני לקבל שמדובר בסיטואציה ייחודית שאינה מעידה על אופיו של הנאשם, והראיה שלאחר ביצוע העבירות הנאשם נפרד מהמתלוננת, אין לו שום קשר עימה וגם המתלוננת הגם שהעידה בביהמ"ש, שירות המבחן לא יכול היה ליצור עימה קשר על מנת לשמוע את עמדתה. על פי האמור בתסקירי שירות המבחן, אזי אכן גם התרשמות קצינת המבחן שמדובר בהתנהגות והתנהלות שאינה מעידה על אופיו של הנאשם והוא גם מבין ומפנים שהוא זקוק להליך טיפולי על מנת לסייע לו להתמודד עם מצבים כאלה בעתיד, דהיינו הנאשם מודע לבעייתיות הספציפית בהתנהלותו ומוכן להתמודד בענין זה ולקבל כל הליך טיפולי אשר יסייע לו לדעת להתמודד עם מצבים כאלה בעתיד במובן זה שלא ינקוט באלימות כלשהיא בסיטואציות אלה.

ב"כ המאשימה טוען לענין זה שמדובר בהליך שהוא בראשיתו ולכן אין ליתן לו משקל.

כעולה מהתסקירים של שירות המבחן ומהמסמכים נ/1 שהמציא ב"כ הנאשם שבתחומים רבים אחרים הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי והוא גם מצטיין בו וגם כיום עובד במקום מסודר ועל פי מסמכים שהמציא המעביד, מדובר בעובד מצטיין שניתן לסמוך עליו והוא מבצע את עבודתו באחריות רבה.

הנאשם גם שירת בצבא וגם לענין זה הוצגו מסמכים המצביעים על התנהלות ראויה ויותר מכך, במסגרת תפקידים שביצע במהלך שירותו הצבאי.

הגם שהנאשם כיום עובד, אזי הוא מגלה רצון להמשיך ולהתקדם בחייו, דהיינו להשתלב בלימודים אקדמאים גבוהים, כך שבעתיד יוכל לשפר את מצבו בתחום המקצועי.

לפיכך המלצת שירות המבחן היא שמדובר בנאשם שיש ליתן לו הזדמנות ולראות בהתנהגות החריגה התנהגות שאינה מעידה על אופיו שקיים סיכוי קלוש שתחזור בעתיד, כך שהרשעה כיום כשהוא בגיל כה צעיר יש סיכוי שתפגע בהמשך התנהלותו בחייו בעיקר חייו המקצועיים.

בהתאם לכך שירות המבחן ממליץ לשלב את הנאשם בהליך טיפולי, בצד ענישה חינוכית במסגרת 100 שעות של"צ.

ב"כ הנאשם מבקש מביהמ"ש לאמץ את המלצות שירות המבחן וכאמור ב"כ המאשימה מבקש לדחות את ההמלצות על הסף לאור גישתו המבקשת ליתן משקל משמעותי אך ורק לחומרת העבירות ולאינטרס הציבורי.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כאמור לעיל, אני סבורה שבאיזון שבין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם ועתידו, באופן חריג ניתן להשתמש בסמכות החריגה של ביהמ"ש ולא להרשיע את הנאשם מבלי שהדבר יעביר מסר כלשהוא למאן דהוא שיש להקל ראש בהתנהגותו של הנאשם בנסיבות שבפניי. אני סבורה שהאינטרס הציבורי יש בו כדי לספוג את הנסיבות הייחודיות ובמיוחד שמערכת היחסים בין בני הזוג הסתיימה, עבר פרק זמן ממושך של מספר שנים והנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ומבקש להמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי מבלי שהרשעה תקטע זאת.

הואיל וכך אני מורה על ביטול ההרשעה וקובעת שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולא מרשיעה אותו.

אני מורה שהנאשם יהא בפיקוח קצין מבחן למשך שנה.

אני מורה שהנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 100 שעות, כפי שהוכן עבורו ע"י ק. המבחן, וכפי שעולה מתסקירו מיום 14.5.10.