מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' גסאר

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בהחלטה מנומקת שלי מיום 17.6.10 בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כפי שב"כ המאשימה ביקשה שלא לחזור על טיעוניה לענין העונש, שכן מה שטענה לענין בקשתה להרשיע את הנאשם נכון ורלוונטי גם לענין הטיעונים לעונש, גם אני אין בכוונתי לחזור על מרבית קביעותיי במסגרת ההחלטה המנומקת שהביאה אותי בסופו של יום להחלטה ולקביעה שהנאשם יורשע ולא קיבלתי את בקשת בא כוחו שלא להרשיעו.

גם נימוקיו של ב"כ הנאשם לענין בקשתו שלא להרשיע רלוונטיים ונכונים לענין טיעוניו לעונש והוא הוסיף דברים והדגיש היבטים היום שהינם רלוונטיים מבחינתו לענישה אשר ביהמ"ש אמור להשית על הנאשם.

בקצרה אציין כפי שטענתי בהחלטתי הנ"ל שהעבירה נושאת חומרה במהות ובנסיבות ולמעשה גם הנאשם ובמיוחד לאחר ששמעתי אותו היום מבין ומפנים את החומרה ומביע חרטה כנה ומשכנעת, דהיינו צער רב על כך שהסיטואציה אליה נקלע הביאה אותו לומר את המילים הקשות כלפי המתלונן.

גם מהחלטתי עולה שהרקע לעבירה הוא סכסוך ממושך בין הצדדים וגם אליו התייחסתי כאמור בהחלטתי ולענין זה אומר שגם המתלונן כאשר ביהמ"ש המחוזי בחיפה התייחס להתנהגותו טען טענות קשות כלפיו וקבע החלטות וקביעות קשות ולענין זה שמעתי היום גם את הנאשם כאשר ביקש לומר מספר מילים אחרונות לפני מתן גזר הדין.

דהיינו לענין העונש איני יכולה להתעלם מהרקע לביצוע העבירה, ואין לי ספק שהרקע הוא משמעותי מאוד לענין הענישה ולענין זה מוכנה אני לקבל את עמדתו של הנאשם ובא כוחו שבפועל הסכסוך גם אם המתלונן חש שלא הסתיים לא בא לידי ביטוי בתלונות נוספות מצידו או מצד בני משפחתו, כמו גם ששמעתי שאין הליכים אזרחיים נוספים מלבד ההליך שהתנהל בפני כב' השופט עמית בבית משפט מחוזי, ולענין הליך זה ויתר הנאשם על סכום הוצאות גבוה מאוד והכל על מנת לסיים את הסכסוך כפי ששמעתי ממנו היום והתרשמתי מכנות דבריו.

מלבד הרקע לאירוע, אין להתעלם מכך שמדובר באירוע שהתרחש מלפני כ- 5 שנים, לנאשם אין הרשעות קודמות, ויותר מכך, ובצורה מאוד משמעותית אני סבורה שעצם ההרשעה פגעה קשות בנאשם והראיה שגורמים אינטרסנטיים מצאו לנכון להשתמש בהחלטתי על פיה הרשעתי אותו להמשיך ולפגוע בו בתחום המקצועי. ההרשעה פגעה גם קשות בתדמיתו לא רק כלפי עצמו אלא בתוך החברה בה הוא חי וגם לכך יש השלכות לענין הענישה המידתית והראויה במכלול כל הנסיבות שהובאו בפניי.

בסופו של יום כשאני משקללת את השיקולים הרלוונטיים ואת האינטרסים שיש לאזן ביניהם, דהיינו האינטרס הציבורי מול האינטרס האישי של הנאשם במיוחד על רקע הרשעתו, הבעת חרטה כנה, העדר הרשעות קודמות ואירוע מלפני מספר שנים ניכר, אני סבורה שאין מקום להענות לבקשת המאשימה ולהשית על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, כמו גם לא מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

אני סבורה שהענישה המשלבת ענישה חינוכית של של"צ בצד ענישה הצופה פני עתיד הינה ענישה ראויה במכלול כל הנסיבות, כאשר אין גם מקום בגין תיק זה לקבוע פיצוי למתלונן.

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

2.הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 250 שעות, כפי שיוכן עבורו ע"י קצין המבחן והתכנית תוגש לאישור ביהמ"ש תוך 30 יום.

ק. המבחן יכול, במידה והנסיבות יחייבו זאת, לשנות את מקום ביצוע השל"צ, כאשר דיווח יינתן לביהמ"ש.

באשר למוצג, ניתן צו כמבוקש על ידי המאשימה.

המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"א, 01/12/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

ויקי ב.