מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' עזרן(עציר)

בפני

שופטת עינת רון

הכרעת דין

בכתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם בתיק פ/3796/07 יוחסו לו עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וגניבה בצוותא, גניבה בצוותא, היזק לרכוש בצוותא והסגת גבול פלילית.

בכתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם בתיק פ/2057/08 יוחסה לנאשם עבירה של איומים.

שני התיקים נדונו במאוחד ואף הכרעת הדין תינתן במאוחד לגבי שניהם.

עד התביעה העיקרי בפרשת התביעה הינו עמי נויימן ועדותו התייחסה לשני התיקים.

העד הציג עצמו באשר לתקופה הרלבנטית לכתבי האישום כיו"ר העמותה לאיכות הסביבה והחיים בפתח תקוה ומפקד המשמר האזרחי בשכונה וציין כי כעת, במועד עדותו, הינו מתנדב "רגיל" בשיטור הקהילתי של השכונה, כמו גם יו"ר וועד השכונה.

העד סיפר בבית המשפט, כי במסגרת תפקידו כשוטר במשמר האזרחי הגיע עם אחרים למגרש שם שהה הנאשם על מנת לבדוק אותו כ"בדוקאי" . עם תום הבדיקה עזבו את המקום. לאחר מספר ימים, ב- 26/6/07, הופיע הנאשם בביתו והודיע לו כי אינו רוצה לראותו עוד וכי אל לו להתקרב לשטחו. העד ציין כי למעשה, הנאשם איים עליו לבל יתקרב עוד לשטחו.

העד הבהיר כי עד לבדיקה בשטחו של הנאשם הוא לא הכיר אותו ואז התרחשה פגישתם הראשונה.

באשר לאירוע הנטען האחר סיפר העד כי ביום 25/11/07 הגיע, במסגרת סיור שגרתי של המשמר האזרחי, יחד עם שוטרת לאזור בית הספר "מעלה זיתים". אותה עת בית ספר זה כבר לא היה שייך לעירית פתח תקוה, אשר נטשה אותו אלא היה שטח פרטי ועל כן הוא "תפס את החזקה שם".

העד הבהיר כי במשך כשש שנים הוא הפעיל במקום מועדונים, מגרש כדורגל, מגרש כדורסל וכיו"ב וכי במהלכה של מלחמת לבנון השניה, הלינו במקום כמאה וחמישים תושבי הצפון ועל כן גם התקבלו תרומות של מקררים ושולחנות.

העד סיפר כי עשה למקום ביטוח וכי הוא משכיר אותו לנערים העושים בו שימוש בעבור שקל אחד לחודש, וזאת על מנת שיהיה תוקף משפטי לשהותם במקום וכן בשל שאלת האחריות על שהותם במקום.

במהלך אותו סיור בתאריך האמור, שמעו, כך תאר העד, רעשים הבוקעים מאחד המבנים של בית הספר, משפנו לכיוון אותו מבנה, הבחינו בארבעה – חמישה אנשים נמלטים מן המקום, דהיינו, קופצים מבעד לחלונות המבנה ורצים לעבר שני כלי רכב שהיו במקום, כשאחד מהם היו עמוס בציוד אשר הוצא מן המקום. הרכב בו היה הציוד נסע מן המקום בעוד את הרכב השני השאירו אותם אנשים במקום, כאשר המפתחות נשארו במתג ההתנעה.

העד ציין כי זיהה את הנאשם כמי שרץ בין הנמלטים, הוא היה במרחק של כ-20 מטרים ממנו ודלק אחרי הנמלטים יחד עם השוטרת. בזמן מסויים, וכאשר מדובר היה, כך ציין, באור יום, רץ הנאשם למולו והוא זיהה אותו.

העד ציין כי הרכוש שנלקח ממבנה בית הספק כלל מקררים, שולחנות כסאות וברזל, תוך שפרקו מסגרות על מנת למכור את המתכות. חוטי חשמל נתלשו ממקומם, ככל הנראה, על מנת למכור מתכות.

את הרכוש זיהה לאחר מכן במשטרה ומרביתו הוחזר, אלא שנגרמו נזקים כתוצאה משבירת המסגרות ותלישת חוטי החשמל, שהם מעבר לנטילת פריטי הרכוש.

בחקירה הנגדית ציין העד כי הוא הבחין, למעשה, בשלושה בחורים רצים וכי הם לא נמלטו מן המקום אלא רצו לעבר רכב אחד מתוך השניים שהיו במקום ובאמצעות רכב זה נמלטו.

משהוטח בעד כי , למעשה, מדובר במקום נטוש ולא במקום בו מתנהלת פעילות הוא הבהיר כי במתחם מספר מבנים וכי בחלק מהם מתנהלת פעילות. במקום אשר נפרץ אין פעילות ומדובר במחסן מאובק ומוזנח , נעול עם סורגים ורשת.

עוד הבהיר העד כי משהבחין בנאשם הנמלט הרי שלא כל העת הוא היה עם הגב מופנה אליו, אלא שראשית הבחין בו קופץ מבעד לחלון וכי הגם שלא רשם כך בדו"ח פעולה שלו הרי משרשם כי "הם פרצו בריצה עזבו מה שיש להם ביד" הרי שכוונתו היתה לכך, שהם הבחינו בהם מוציאים ציוד מבעד לחלון ומשהבחינו בהם השליכו אותו והחלו להמלט.