מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' נסאסרה

גזר דין

הנאשם, אחמד בן סלמאן נסאסרה, יליד 1965, הורשע ביום 19.11.09 על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום המייחס לו עבירות של הסעת שב"ח לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הסעת נוסעים במספר העולה על המותר ברשיון הרכב לפי תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה, סיכון נוסעים ברכב לפי תקנה 79(ב) לתקנות התעבורה ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל 1970.

כעולה מכתב האישום, ביום 22.12.07 בסמוך לשעה 21:15 בכביש 5 בכיוון נסיעה מכפר קאסם לצומת גלילות הסיע הנאשם ברכב 12 תושבי השטחים אשר שהו בישראל ללא היתר כדין.

במעשיו אלו הסיע הנאשם ברכב בו מותר להסיע 8 נוסעים – 12 נוסעים, נהג באופן שמסכן את הנוסעים ברכבו ואת המשתמשים בדרך ונהג ללא ביטוח.

מרישום פלילי שהוגש עולה כי לחובת הנאשם הרשעות תעבורה רבות מהשנים 1989 ועד 2009, מהן 5 עבירות הסעת נוסעים מעל המותר ברשיון הרכב, 4 עבירות נהיגה ללא ביטוח, עבירות רבות של נהיגה ללא רישיון, של אי החזקת תעודת ביטוח או רישיון נהיגה ושל נהיגה בעת שרשיון הרכב פקע. בנוסף בפלילים הורשע בעבירת סמים בשנת 1990 והורשע בעבירת הסעת שב"ח בשנת 2006, בגינה הוטלו ביום 6.1.09 בבית משפט השלום בתל אביב בת"פ 2058/07 קנס, מאסר למשך 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי של 12 חודשים.

הוצג בפני הסדר טיעון לפיו עתרו הצדדים כי יוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, קנס בגובה של 3,000 ₪, פסילה על תנאי, התחייבות ומאסר על תנאי.

ב"כ המאשימה עתרה לאמץ ההסדר בהיותו לטעמה ראוי לנוכח הודייתו של הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי ולקיחת האחריות, הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה - משנת 2007; עברו הפלילי שאינו מכביד, ובפרט בשל כך שההרשעה משנת 2009 מאוחרת למועד ביצוע העבירה.

ב"כ הנאשם, עו"ד רוט, הצטרפה לנימוקי המאשימה בבקשה לאמץ ההסדר בהיותו סביר והוסיפה כי הנאשם בדואי בן 45, לו שתי נשים ו-13 ילדים, מטופל באם ובבן חולים, סיים ביצוע עבודות שירות בגין תיק זהה לפני 4 חודשים, מפרנס נשיו וילדיו וכן מחפש עבודה בלשכת התעסוקה במקצועו - נהג בעל רישיון להסעת תלמידים מוגבלים.

הואיל ועומד לעבור ניתוח בחודש יוני, עתרה כי ריצוי עבודות השירות יידחה כמה שניתן וכי המאסר על תנאי יוטל בחופף למאסר על תנאי שהוטל בתיק 2058/07 הנ"ל.

שקלתי את נסיבות ביצוען של העבירות, מידת החומרה שבהן לצד הנסיבות האישיות.

בגדרן שקלתי את החומרה שבעבירת הסעת 12 שב"חים, את הסכנה לשלום הציבור, את הסכנה לשלום הנוסעים ברכבו ולשלום הנהגים בכביש, את העובדה שחזר וביצע עבירות דומות בשנת 2006 ובשנת 2007, את העובדה שלא נרתע מלשוב ולבצען, את עברו הפלילי של הנאשם הכולל הרשעות תעבורה רבות מסוגים שונים בין השנים 1989 עד 2009 ואת האינטרס הציבורי להרתיע.

על חומרת עבירת הסעת השב"חים בה הורשע הנאשם פעמיים בתוך כשנה, ועל הצורך להחמיר בענישה ביחס אליה, עמד בית המשפט העליון בפסיקתו.

בתיק בש"פ 6779/09 סאמר אדריס נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 4029 , 4030 (2009) פסק כב' השופט רובינשטיין כי –

"הסעת שב"חים - אשר על חומרתה אין צורך להוסיף דברים בנסיבות של מאבק בטרור שלא תם. ולא זו בלבד, אלא עסקינן בהסעת מספר כפול של אנשים מן המותר ברשיון הרכב, דבר המסכן את הנוסעים באופן ברור ובוטה."

בתיק רע"פ 3884/06 פיטר עספור נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 1316 , 1318 (2007) פסק כב' השופט רובינשטיין כי –

"נוסיף, כי חלק ניכר ממטרות הענישה בתיקים אלה הוא ההרתעה. באת כוח המדינה ציינה כי במקרים רבים של מעסיקים ומסיעים של שוהים בלתי חוקיים הנאשמים הם אנשים נורמטיביים במובן זה שלא צברו עבירות אחרות; אך במדינה הסובלת מטרור, שעה שמוכח כי חלק ניכר ממעשי הטרור נעשו על-ידי מי שנכנסו שלא כדין, ואשר על כן תוקן החוק פעם אחר פעם כדי להיאבק בכך (ראו רע"פ 4105/06 באסל ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), אין מנוס מהרתעה. לדידנו מי שחי במדינת ישראל ויודע את המצב לאשורו אך עובר עבירות מעין אלה הקשורות בשוהים בלתי חוקיים, יוצא מכלל אדם נורמטיבי; דומה הוא במובן מסוים לנוהג בשכרות, שבפרסומים במסגרת המאבק בתאונות דרכים מגדירים אותו במונחים של החמורה בעבירות הפליליות. זה וזה מכניסים עצמם ביודעין, אם מטעמים של רווח כספי (במקרים מסוימים של שוהים בלתי חוקיים, כמו בענייננו) ואם מטעמים של קלות ראש, למצב העלול להיות הרה סכנה, עד כדי קיפוד חיי אדם. חלק מן ההגנה הניתנת על-ידי המדינה לאזרחיה הוא "חובת בתי המשפט לגזור עונשים כאלה שירתיעו עבריינים מסוג הנאשמים כאן - מלבצע מעשים מהסוג שביצע..." (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ראו גם רע"פ 8191/06 קריספי נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן) והאסמכתאות דשם."

על פי אלו, נכון היה להחמיר עם הנאשם מעבר למוסכם, שהרי במידה זו או אחרת ניצל את סדר הגשת כתבי האישום וכך נמלט מענישה מחמירה יותר, ולמה כוונתי?

הנאשם הודה ונגזר דינו בינואר 2009 בגין עבירות זהות מינואר 2006, אותה עת ידע הנאשם כי נתפס בדצמבר 2007 בעבירות זהות ובנסיבות חמורות יותר. אמנם נטען כי בשל שגגה התיק לא צורף, אך יש גם אפשרות שלא כך ובחר שלא לצרף את התיק התלוי ועומד כדי שלא יוחמר מצבו ולא יישלח לכלא, כפי שראוי היה לנהוג באותן הנסיבות.

לקולא שקלתי את הודייתו של הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי, נטילת האחריות ונסיבותיו האישיות.

בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1), 577 נקבע כי ככלל, בית-המשפט יראה לקיים הסדר הטיעון, אך ישקול את השיקולים הראויים לעונש בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה, לנסיבות אישיות העבריין ולשיקולי מדיניות ענישה ראויה.