מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' מנצור

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 23.7.08 התפרץ הנאשם לדירה בכך שחדר אליה דרך המרפסת.

הנאשם נטל מהדירה 10 צמידים, 8 שרשראות, מצלמה ונרתיק, 3 שעוני יד, חפצים שונים, 2 עגילי אבן ירוקה, 1 טבעת, 2 תליונים.

הנאשם הינו בן 23 שנים. עברו הפלילי כולל רישום ללא הרשעה בעבירות של החזקת סכין, היזק לרכוש ואיומים בשנת 2007, בגינן נדון לפיקוח קצין מבחן, ושתי הרשעות, בתקיפת עובד ציבור משנת 2005 ובהעלבת עובד ציבור משנת 2008. בגין עבירות אלה נדון למאסרים על תנאי.

שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם, שבו סקר את תולדותיו, כבן למשפחה דתית, הוריו גרושים, סיים 13 שנות לימוד במגמת מכונאות רכב, לא שירת בצבא עקב מצב כלכלי לטענתו, עבד בשנים האחרונות כמכונאי רכב ובתחום הבינוי.

לשירות המבחן הגיע הנאשם בשנים 2007-8. שירות המבחן העריך אז כי מדובר בבחור פאסיבי וילדותי בעל נטייה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית. הנאשם לא שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. בנוגע לעבירה נשוא הדיון כיום, הנאשם נקט בגישה מטשטשת ומצמצמת את חומרת התנהגותו ומידת התכנון שבביצוע העבירה, ייחס את הסתבכותו למצוקה כלכלית וטען כי פעל באופן אימפולסיבי ולא מתוכנן. שירות המבחן התרשם, כי מדובר בבחור המצוי בתהליך של הידרדרות, בעל קושי משמעותי בשליטה והתמודדות עם דחפים. ניכר כי הנאשם הינו בחור אימפולסיבי, מבולבל, המגלה חוסר יציבות ולא סבור כי הוא זקוק לסיוע. הנאשם לא נמצא מתאים לסיוע שירות המבחן, על רקע חוסר שיתוף הפעולה וכיוון שבעבר טיפול בשירות המבחן לא הביא לידי התקדמות של ממש. שירות המבחן לא נתן כל המלצה.

התביעה טענה כי עבירות ההתפרצות והגניבה הינן מכת מדינה, וכי הנזק לקרבנות אינו כלכלי בלבד. התובעת הפנתה לפסיקה הקובעת כי עבירת ההתפרצות למקום מגורים טומנת בחובה, מעבר לפגיעה ברכוש, גם סיכון לפגיעה בחיי אדם ובגופו, וכן פגיעה ממשית בתחושת הבטחון והפרטיות של האזרח. לכן יש להחמיר בענישה.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בכשלון חד פעמי של הנאשם בתחום עבירות הרכוש. כמו כן, הנאשם החל בחזרה למוטב מאז מעצרו, למד את הלקח, ומצא במהלך היותו משוחרר בתנאים עבודה קבועה בעבודות עפר וסלילת כבישים וכי הוא מתמיד בה ואף קיבל המלצה ממעסיקו (הוצג מכתב). בנוסף טען לקולא, כי הרכוש הוחזר לבעליו, ולא נגרם נזק.

שקלתי את טיעוני הצדדים לחומרא ולקולא, ובעיקרו של דבר אני סבורה כי על אף שאין לנאשם עבר פלילי בתחום עבירות הרכוש, חומרת העבירה והיותה בגדר מכת מדינה מחייבת השתת ענישה הולמת, למען הרתעת היחיד והרבים. מהתסקיר עולה, כי שיתוף הפעולה של הנאשם היה דל וחיצוני, הוא לא גילה תובנה ממשית לסיבת הסתבכותו ואף לא הביע רצון להסתייע בשירות המבחן, ומכאן שהסיכון העתידי להישנות העבירה לא צומצם.

אני גוזרת על הנאשם, תוך התחשבות בשיקולי הקולא, 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר.

כמו כן, אני מטילה עליו 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים משחרורו, שלא יעבור כל עבירה של התפרצות למקום מגורים או עבירת רכוש מסוג פשע, ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

המוצגים יחולטו/יושמדו כשגזר הדין יהיה חלוט.

לאור הטלת מאסר לתקופה משמעותית, אינני מטילה קנס.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: