מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' קורשבסקי

נוכחיםהנ"ל.

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של גרימת תאונת דרכים עת לא ציית לתמרור ב- 37 הניצב בכיוון נסיעתו. התאונה התרחשה ברחוב העצמאות באריאל, עת נהג הנאשם בהיותו שיכור. בדמו נמצא 138 מ"ג אחוז אלכוהול, כמות שהינה למעלה מכפולת הכמות המותרת. המדובר בשכרות ברמה גבוהה. כתוצאה מן התאונה, נגרמו לנאשם חבלות של ממש – שברים בצלעות.

בטיעוניה לעונש, הפנתה התביעה תשומת לב לכך שהמדובר ברמה גבוהה של שכרות, וכן לכך שנגרמה חבלה של ממש לנאשם עצמו. נמסר כי הנאשם נוהג בארץ משנת 2004, לחובתו ארבע הרשעות קודמות. בנוסף, נטען כי תנאי הפסילה מכח הרשעה 1, איננו בר הפעלה. הסניגור הראשון, עו"ד המבורגר, טען לנסיבות התאונה עצמה, כי המדובר בצומת בעייתי בו שונה התמרור לאחרונה לאחר שבמקום הוקמה כיכר. כמו כן, טען לרשלנות תורמת של המעורבת. אשר לאישום שעניינו שכרות, טען הסניגור כי בד"כ אין הנאשם נוהג לשתות, אלא שיצא מאירוע משפחתי במטרה לערוך קניות.

עוד נטען בפני ע"י הנאשם עצמו, כי עובד במפעל בים המלח כמפעיל מלגזה. הנאשם הוסיף וטען כי היות וגר בשטחים, מהווה הרכב "רגליים" לגביו.

בבואי לגזור עונשו של הנאשם, לנגד עיני העובדה כי אין לחובתו הרשעות פליליות. מנגד, לחובתו ארבע הרשעות תעבורה קודמות וכן ריצה 14 ימי פסילה בגין עקיפה מסוכנת (ראה הרשעה 1). הריני בדיעה כי חסד עשתה עמו התביעה בכך שהגבילה טיעונה העונשי לעונש מאסר מותנה בלבד ולא טענה להטלת מאסר לריצוי בפועל בין כותלי בית הסוהר.

המדובר ברמת אלכוהול גבוהה – רמה שיש בה כדי להוות סכנה של ממש לחיי אדם. פציעתו של הנאשם הינה חבלה של ממש – שבר בצלעות ורק יד המזל הטוב סייעה לכך שהתאונה לא גבתה מחירה בחיי אדם.

אשר לעונש הראוי –

משקבע המחוקק עונש של פסילת מינימום, הרי פסילה זו כשמה כן היא, נקודת מוצא לנורמות של ענישה. באירוע הנדון בפני, נופך נוסף של חומרה, שהרי הנאשם גרם לתאונה בה נפגע אדם חבלה של ממש.

מנגד, וכשיקולים לקולא, הריני נותנת משקל להודאתו באשמה. עניין הפותח פתח לתקווה כי הפנים טעותו. אינני מקילה ראש בכך שנזקק לרישיון נהיגתו לצורכי פרנסתו. מנגד יש להעיר כי בית המשפט איננו אמון אך ורק על שמירת פרנסת הנאשם, אלא מנגד, עליו ליתן משקל לאינטרס הציבור שעניינו מניעת סיכון לחיי עוברי דרך.

הריני נותנת משקל לכך שהנאשם הודה באשמה ולקח אחריות על טעותו. בפניי הוצג ע"י הנאשם, מסמך מטעם חב' "אהבה" המבקש סיווג הפסילה בצורה שתתאפשר נהיגת הנאשם על מלגזה. סניגורו הנוכחי של הנאשם, עו"ד מסאלחה, מבקש לסגת ממסמך זה ומצהיר כי הנאשם צפוי לפיטורין ואף הציע להציג בפני ביהמ"ש מסמך התומך בטענה זו. כדי למנוע סחבת נוספת, ומטעמי יעול הדיון ומחמת העובדה שהמדובר בגז"ד אשר אמור היה להנתן ביום 24.12.09, מצאתי לנכון שלא לעמוד על הוכחת טיעון זה. מצאתי לנכון, לצאת מנקודת הנחה כי הצהרת הסניגור, הצהרת אמת היא וכי אכן, באמת ובתמים, הנאשם צפוי להיות מפוטר היה וייפסל רישיון נהיגתו.

הריני תמהה על טיעוני הסניגור בדבר פגיעה ב"זכות יסוד לעיסוק" שהרי ברור כי כל עונש פסילה המוטל על נהג מקצועי מהווה פגיעה בחופש העיסוק. יש להניח כי המחוקק עצמו מודע לפגיעה בחופש העיסוק, אולם, עקרון השמירה על קדושת חיי אדם, הינו עקרון אשר המחוקק ובית המשפט אמורים לשים לנגד עיניהם ויש להעדיף שמירת חיי כלל המשתמשים בדרך על פני פרנסתו של הנאשם.

לעניין נורמת הענישה הראויה – יש להפנות ל- רע"פ 6418/07 עמית כהן נ' מ.ישראל: "נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה".

סוף דבר, הריני קובעת כי אין בנימוקים האישיים אשר נטענו בפני או בנסיבות האירוע כדי להצדיק סטייה לקולא מקביעת המחוקק בדבר עונש המינימום, ואין מקום להמרת עונש הפסילה בעונש של"צ.

סוף דבר, הריני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים:

1.קנס כספי בסך 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. תשלום הקנס בתוך 30 יום מהיום.

2.הנני פוסלת הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 24 חודשים, מהם ינוכו 60 ימי פסילה מנהלית.

הפסילה תסווג כך שיוכל להמשיך ולנהוג במלגזה בתחומי מפעל "אהבה" (ים המלח) בלבד. היה ויחליף מקום עבודתו, רשאי להגיש בקשה לשינוי המקום בו רשאי לנהוג במסגרת סיווג הפסילה.

3.הנני גוזרת על הנאשם 7 חודשי מאסר וזאת ע"ת שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה בפסילה או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים או סירוב לבדיקת שכרות לסוגיה.

ניתן היום, כ"ז טבת תש"ע, 13 ינואר 2010, בנוכחות הצדדים.