מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' הברה עבדאל ק

בפני

כב' הסגנית נשיא אטליא וישקין

הכרעת דין

הנאשמת אשר לפני מואשמת כי ביום 24.1.08, נהגה רכב ונסעה בכביש 444 לדרום.

בסמוך לקילומטר 40, נגד כיוון נסיעת הנאשמת, נסע רכב משא וולבו ומאחוריו נסעה מסחרית GMC.

בסמוך לקילומטר 40, הנאשמת לא שמה ליבה אל הדרך, סטתה שמאלה לנתיב הנגדי, נתיב נסיעת הוולבו והתנגשה בו. לאחר מכן התנגשה הנאשמת גם ברכב ה GMC.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונחבלו הנהגים וכן נחבל נוסע ברכב הנאשמת. הנאשמת עצמה נחבלה חבלות של ממש.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמת –

אי שמירה על הימין – עבירה על תקנה 33 לתקנות התעבורה + תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) + סעיף 38(2) לפקודה + סעיף 38(3) לפקודה.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הימצאות הנאשמת במקום התאונה ובדבר כיווני הנסיעה.

עיקר טענת הנאשמת היא כי האשם איננו רובץ לפתחה, וכי המשאית שנסעה מנגד סטתה לכיוונה וגרמה לתאונה.

פרשת התביעה –

ע.ת. 1 – שוקי עפג'ין – בוחן תנועה. העד מספר כי הגיע למקום התאונה, ערך סקיצה, תרשים (ת/3), דו"ח בוחן (ת/4) וכן גבה את עדותה של הנאשמת (ת/1) בבית החולים. כמו כן, מצרף העד מזכר בדבר גביית עדותה של הנאשמת בבית החולים (ת/2). העד הדגים על גבי התרשים את מצב כלי הרכב לאחר התאונה. העד מעיד כי בזירת התאונה נמצאו חריצים בנתיב נסיעתם של ה GMC ושל המשאית אשר נגרמו כתוצאה מההתנגשות בין כלי הרכב. העד מסביר כי מתוך מכלול הממצאים בזירת התאונה, הגיע למסקנה כי רכבה של הנאשמת היה בחלקו בנתיב הימני ובחלקו בנתיב השמאלי, ובשלב כלשהוא עבר במלואו אל הנתיב הנגדי. לשאלת הנאשמת, מסביר העד כי גם ברכב ה GMC וגם במשאית נוצרו חריצים על הכביש, דבר המצביע על ירידת אויר מיידית בעת התנגשות כלי הרכב. ממשיך העד ומסביר כי היווצרות חריצים שכזו, לא יכול להיות שתקרה בעת שכלי הרכב סטו לכיוונה של הנאשמת. העד מגיע למסקנה חד משמעית לפיה רכבה של הנאשמת סטה מנתיב הנסיעה שכן המשאית נעצרה בימין הדרך ורכב ה GMC נעצר במקום. העד שולל האפשרות שרכב ה GMC או המשאית סטו לכיוון הנאשמת.

ע.ת. 2 – חטיב מוחמד צלאח – נהג המשאית. העד מספר כי ביום התאונה נסע לכיוון טייבה ולאחר שעבר את תחנת הדלק ראה את רכבה של הנאשמת סוטה מנתיבו. לדברי העד, צפר בצופר וכן הפעיל אורות גבוהים על מנת להתריע על הסכנה, ובסופו של דבר סטה ימינה. העד מספר כי רכבה של הנאשמת פגע בו בגלגל האחורי והחליק על רכב ה GMC שנסע מאחוריו. לטענת העד, עיקר הפגיעה הייתה ברכב ה GMC. לשאלת בית המשפט עונה העד כי אין לו הכרות קודמת עם הנאשמת או עם נהג ה GMC.

ע.ת. 3 – חלילה חאלד – נהג ה GMC. העד מספר כי ביום התאונה נסע לכיוון טייבה עם בנו. לדברי העד, שמר מרחק גדול מהמשאית שנסעה לפניו ונסע במהירות סבירה כשלפתע ראה רכב שמתנגש בחלקה האחורי של המשאית ולאחר מכן רכבו נפגע גם כן – "ראיתי שיש מכה חזקה בסוף המשאית ואז האוטו שבא ממול נכנס בי.." (עמוד 5, ש' 10-12). העד מספר כי רכבו נפגע בצדו השמאלי ולאחר התאונה פונה יחד עם בנו לבית החולים.

פרשת ההגנה –

הנאשמת מספרת כי ביום התאונה נסעה ברכבה לכיוון טירה, כשבעלה נמצא עימה. לדבריה, נסעה במהירות סבירה של כ 40-50 קמ"ש כשלפתע סונוורה על ידי רכב שהגיעה ממולה. לטענת הנאשמת, הרכב שהגיע ממול סטה בפתאומיות לנתיב נסיעתה וארעה התאונה. בנוסף, בפי הנאשמת טענה לפיה עדי התביעה 2 ו-3 תיאמו בינהם עמדות לפני שנתנו עדותם בפני בית המשפט. לשאלת התובעת עונה הנאשמת כי מעט לפני שסונוורה על ידי הרכב שהגיע ממול, הצליחה לראות כי הוא סוטה לכיוונה. לדברי הנאשמת, הפגיעה ברכב ה GMC הייתה קלה והנהג לא נפגע. הנאשמת מספרת כי אינה יודעת לומר היכן היה רכבה לאחר התאונה שכן נשארה ברכב ללא יכולת לצאת ממנו עד שהגיע אמבולנס למקום.

ע.ה. 1 – בלעום איברהים מוסא – בעלה של הנאשמת. העד מספר כי שהה עם הנאשמת ברכב בעת קרות התאונה. לשאלת בית המשפט עונה העד כי הינו רשוי לנהיגה משנת 2000. העד מספר כי בכביש ישנו קו הפרדה רצוף ולפני תחנת הדלק ישנה עקומה. לדבריו, נהג המשאית לא נסע עם העקומה אלא המשיך ישר וכתוצאה מכך נכנס לנתיבה של הנאשמת, ונפגע חלקה האחורי של המשאית. לטענת העד, אם רכב ה GMC היה שומר מרחק, לא היה הנזק גדול כל כך. לשאלת התובעת עונה העד כי אינו מקבל את קביעתו של הבוחן לפיה איזור התאונה נמצא בישורת ולא בעיקול כפי שטוען בעדותו. העד משיב כי ייתכן ואם הוא עצמו היה נוהג, אפשר והיה מצליח לעשות משהו על מנת למנוע את התאונה אך טוען כי גם אם הנאשמת הייתה מספיקה "לברוח" ימינה, ישנה סכנה כי הרכב היה מתהפך. לטענת העד, עצם העובדה כי ההתנגשות עם המשאית הייתה בחלקה האחורי, מצביע על כך כי המשאית היא זו שסטתה מנתיב נסיעתה.

סיכומים ומסקנות –