מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' מצארוה בן מוסטפא

בפני

שופטת נאוה בכור

הכרעת דין

1.החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום – מחמת הספק.

2.בכתב אישום מיוחסת לנאשם עבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי ס' 186(א) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

על פי כתב האישום, בתאריך 09.02.08 בסמוך לשעה 17:00, בכביש 105 הישן בטייבה, הבחינו שוטרים בנאשם ובשלושה אחרים וניגשו אליהם.

בתגובה לכך, השליך הנאשם מכיסו הימני סכין בצבע שחור במקום בו ישב.

במעשיו דלעיל, החזיק הנאשם סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזירה למטרה כשרה.

3.ע"ת/1 – אסף דויד (עמ' 1-6 לפרוטוקול) – העיד כי על פי מה שהוא זוכר, בעת סיור שגרתי עלו למאתר שם מבצעים עבירות סמים, והבחינו תוך כדי עליה במספר אנשים היושבים מתחת לסככה. כאשר עלו עם הניידת ראו אחד מהארבעה שישבו שם בורח. הם עצרו את הרכב לידם, אחד השוטרים שהיה איתו רדף אחרי הבחור שברח מהמקום, והוא נשאר עם השלושה מחוץ לניידת. שלושתם ישבו על המזרון שהיה שם, והוא אבטח אותם. הוא לא רדף אחרי הרביעי שברח (עמ 1, ש' 20-26).

השוטר שהיה איתו, קובי בן ארויה, רדף אחרי הרביעי. תוך שהוא משגיח - ראה את הנאשם יושב על מזרון, וזורק סכין הצידה מהכיס שלו. כשהבחין בכך – תפס את הסכין, השוטר כבר חזר עם הרביעי שברח. תוך כדי היו דין ודברים ביניהם, הנאשם הכחיש, הוא והשאר התחילו לקלל אותם, ואז הם הודיעו להם שהם מעוכבים (ש' 27-30).

הקללות היו "לך תזדיין", "אני לא בא איתך", משהו כזה. את זה אמר גם הנאשם וגם השני שניסה לברוח. בעקבות זה נאלצו לבקש סיוע מצוותים שהיו באיזור, מיס"מ, שעזרו לעכב אותם (עמ' 2, ש' 1-3).

לאחר שהוצג לו דו"ח הפעולה – הנאשם השליך את הסכין מאזור כיס ימין מקדימה, הוא לא זרק אותו אלא הניח אותו בתנועה כזו שלא יבחין, אבל הוא הבחין.

לא זוכר באיזה שעה זה היה, לאחר עיון בדו"ח – בשעה 17:00, לפני השקיעה (ש' 4-12).

המרחק בינו לבין הנאשם היה מרחק סביר של כמה מאות מטרים, כמו בינו לבין בית המשפט. הוא תפס את הסכין, והעביר את המשך הטיפול לחקירות (ש' 13-14).

אישר כי המעטפה שכתובים עליה את הפרטים היא בכתב ידו, רשום מספר אירוע התואם לדו"ח החקירה וכי הסכין (ת/2) זו הסכין שתפס (ש' 15-21).

זו הפעם הראשונה שראה את הנאשם. הנאשם אמר מה שרשום בדו"ח העיכוב (ת/4). לא שאל את הנאשם למה הוא לא רוצה להיחקר (ש' 22-30).

נשאל על כך שהנאשם בהודעתו אומר בתגובה לכך שזרק סכין כי השוטר שקרן וזה לא נכון וענה שהוא תפס ורשם את מה שראה, הוא לא משקר, ואין לו אינטרס לשקר (עמ' 3, ש' 1).

הוא היה מהנאשם במרחק כמו מדוכן העדים ועד לדלפק בית המשפט (ש' 2-3).

בחקירה הנגדית אישר שהוא וקובי היו בסיור. כשהם עלו כבר ראו אותם, הם היו בנקודת תצפית על כל האיזור, וכשעלו הבחינו בהם (ש' 6-10).

הם עצרו את הניידת במרחק של כמו שעומד ודלפק בית המשפט, בערך 10 מ'. כל הארבעה היו במקום אחד, ואחד מהם ברח, כשראה את הניידת (ש' 11-16).