מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' יוסף בן אמין

גזר – דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירת התפרצות למקום מגורים - בניגוד לסעיף 406 (ב) + 29 לחוק העונשין, בעבירה של גניבה בצוותא - בניגוד לסעיף 384 יחד עם סעיף 29 לחוק, בעבירה של היזק לרכוש במזיד בצוותא – בניגוד לסעיף 452 יחד עם סעיף 298 לחוק העונשין, ובעבירה של החזקת מכשירי פריצה בצוותא – בניגוד לסעיף 409 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין - התשל"ז – 1977.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן כי ביום 14.04.2009 בשעות הצהריים התפרץ הנאשם בצוותא חדא עם אחר ביישוב צור נתן בכך ששברו באמצעות מברג את מנעול הדלת האחורית, נכנסו לבית המגורים של המתלונן בכוונה לבצע גניבה.

הנאשם ביחד עם האחר גנבו מהבית 3 טלוויזיות (האחת מסוג LCD ושתיים מסוג פלאזמה), 2 טלפונים סלולאריים, כסף מזומן בסך של 4,000 ₪ לערך ו – 200 יורו, מפתחות לרכב, ארנק, 2 מחשבים ניידים, שעון ומשחק טלוויזיה.

3.במהלך הפריצה נתפס הנאשם בכף על ידי המתלונן כשהוא בשלבי אריזת חלק מהרכוש. הנאשם על אף שניסה להמלט התגלגל ביחד עם המתלונן במדרגות לעבר הקומה הראשונה, הצליח להמלט מאחיזתו של המתלונן בו ובסופו של דבר נתפס. האחר, נמלט בלא שנתפס. כתוצאה מהאירוע נחבל המתלונן ברגלו ובצווארו ואחת משתי הטלוויזיות הפלאזמה נשברו.

4.ב"כ הצדדים טענו לעניין הענישה הראויה, כאשר ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה העולה על שנה, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

ב"כ המאשימה הוסיפה כי בסופו של יום הכסף שנגנב לא הושב ואף לא נתקבל כל פיצוי בגין הטלוויזיה אשר נשברה.

מאידך, ביקש הסניגור שלא לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל אלא להסתפק בענישה הצופה פני העתיד ובעיקר נוכח אירוע טראגי בחייו של הנאשם, כאשר אחיו נהרג על לא עוול בכפו ובשל העובדה שלנאשם אין כל עבר פלילי.

5.אין מחלוקת בין הצדדים כי מטרת ביצוע הפריצה והגניבה על ידי הנאשם והאחר היתה לצורך רכישת סמים מסוג קוקאין בהם השתמש הנאשם. עובדה זו, נכתבה בכתב האישום והנאשם הודה בה. אלא שכיום, לטענתו, הוא נגמל מהשימוש בסמים, דבר אשר לא הוכח לבית המשפט עד היום והנאשם אף לא הניח תשתית ראייתית לכך.

6.על כפות המאזניים עומדים השיקולים של חומרת העבירות שביצע הנאשם בכך שפגע בפרטיותו של אדם עת נכנס לביתו במטרה לגנוב רכוש ובסופו של דבר המתלונן עצמו אף נפגע במהלך העימות עם הנאשם אשר ניסה לברוח.

אין ספק כי כאשר מטרת הגניבה היתה לרכוש סמים לשימושו של הנאשם, הרי ברי לנו כי מדובר במסוכנות שרירה וקיימת אשר הנאשם כל עוד לא הוכיח את נקיונו מהסם – אינו יכול להיבנות על כך שבית המשפט יטה לו חסד.

מאידך גיסא, לזכותו של הנאשם עומדים גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, נסיבותיו האישיות כפי שתוארו על ידי הסניגור ובהודייתו בהזדמנות הראשונה.

7.שירות המבחן לא הגיש כל תסקיר בעניינו של הנאשם, שכן הנאשם נמנע מלשתף פעולה ואף לא התייצב לשירות המבחן על אף שהוזמן. לעניין זה, אני מפנה להחלטה שלי מיום 21.04.2010.

8.עיון ברע"פ – 547/08 מיום 11.06.2008 מפיו של כב' השופט ג'ובראן מלמד כי הענישה אשר המאשימה עתרה לה הינה ענישה אשר איננה סוטה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע הנאשם. הדברים משליכים אף לתיק זה והענישה אשר תוטל על הנאשם בהתחשב בכל הנסיבות אשר הובאו בפני.

9.בשים לב לכל האמור מעלה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.9 חודשי מאסר בפועל.

ב.מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר – שלא יעבור

עבירה על סימן ד' לפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ג.מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר – שלא יעבור עבירה על סימן א' ו – ב' לפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ד.קנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתם.