מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' חסן ואח'

גזר דין (בענין הנאשם 1)

1.ביום 24.3.2010 הורשע הנאשם 1 על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא בניגוד לסעיפים 380 + 382(א)+ 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן אירוע, אשר היה ביום 27.9.09 במסעדת הטאבון "הצועני", עת הגיע הנאשם ביחד עם ארבעה אחרים, שני בגירים ושני קטינים, והחלה תקיפה של המתלונן במסעדה על רקע של מה בכך, כאשר בתחילה הנאשם 1 החל פוסע לעבר המתלונן בצורה מאיימת ושופך עליו מים מבקבוק. בהמשך, הגיעו יתר הנאשמים והחלו תוקפים בצוותא חדא את המתלונן, כאשר הנאשם 1, יחד עם האחרים, מכים במתלונן בכל חלקי גופו ובפניו, באגרופים ובבעיטות.

בכך לא הסתיימה התקרית, אלא הנאשם 1 אף הכה את המתלונן באזור הראש, תוך שהם תולשים את שערות ראשו ובעת שהמתלונן ניסה להמלט בחר הנאשם 1, ביחד עם אחרים, לדלוק ולרדוף אחרי המתלונן, תוך תקיפתו באגרופים בכל חלקי גופו.

במהלך המרדף ותקיפתו של המתלונן, נפגעה מלצרית, אשר עבדה במסעדה, כתוצאה מהנפת ידיו של הנאשם 1 ונגרם לה אודם באזור הפנים והאף.

למתלונן עצמו נגרמו חבלות של ממש, שיפשוף אדום מדמם בצד הימני מתחת לעין, שיפשוף ליד השפה, שיפשופים ברגל ובצידו הימני של הראש.

3. עניינם של שני הנאשמים האחרים בתיק זה הסתיים, כאשר הנאשם 2 נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל והנאשם 3 ל- 5 חודשי מאסר בפועל, כל אחד על פי חלקו באירוע.

במסגרת הטיעונים לעונש הגישו הצדדים לביהמ"ש דיסק המלמד אלו דברים אירעו במקום ומהם אמור היה ביהמ"ש ללמוד את חלקו של הנאשם 1.

4.פסיקת בתי המשפט בעבירות של אלימות הינה חדה כתער, לפיה על בתי המשפט לגזור עונשים אשר יש בהם, לא רק משום תגמול לעושי המעשים הנפשעים, אלא יש בהם אף משום מסר לחברה למען ישמעו ויראו ולא יזידון. היינו, במרכיב הענישה שוקל ביהמ"ש מחד, את עניינו של הנאשם בין לזכות לבין לחובה אך לשיקולים אלה מתווסף השיקול הציבורי שמטרתו להגן על החברה מפני עבריינות של אלימות וללמדם, כי ביהמ"ש בא חשבון עם הפוגע בזולת.

5.לענייננו, כמצטייר בתיק זה, מדובר באירוע אלימות קשה, שתחילתו בטיפה המרה והמשכו בהתבטאויות ובאיום וסופו בפגיעה בצד ג'.

אינני מקל ראש בעובדה, כי היו מעורבים נוספים, אך התרשמותי הינה, כי חלקו של הנאשם 1 באירוע אינו מינורי בהשוואה לנאשמים האחרים, ולכן הענישה הראויה הינה ענישה אשר יש בה כדי ללמד, לא רק את הנאשם, אלא גם את הסביבה כי די לאלימות.

6.שמעתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם. הוריו של הנאשם התגרשו בגיל צעיר, כאשר שני הוריו סובלים מנכות של שמיעה ודיבור. האב, אשר נכח באולם ביהמ"ש, הינו חרש-אילם ומצב דברים זה גרם למצוקה כלכלית קשה ביותר בילדותו של הנאשם, עד כדי כך שהנאשם נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לשבור לחם בגיל צעיר בעבודה פיסית, בחקלאות ובגינון.

יכול ונסיבותיו האישיות של הנאשם הביאוהו להתנהל כפי שהתנהל באירוע. מכל מקום, מדובר בעבירה ראשונה של הנאשם שהינו יליד שנת 87', אשר בחר להודות בהזדמנות הראשונה ולחסוך מזמנו של ביהמ"ש.

7.בשים לב גם לענישה אשר נענשו שני שותפיו לאירוע, ובשל עקרון אחידות הענישה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 8 חודשים מיום מעצרו - 27.9.09.

ב.מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור עבירה שעניינה אלימות.

ג.הנאשם 1 ישלם פיצוי למתלונן בסך של 1500 ₪ אשר ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.7.10 ובכל 1 לכל חודש שלאחר מכן.

התשלום יבוצע באמצעות גזברות ביהמ"ש.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, יג' ניסן תש"ע, 28 מרץ 2010, במעמד הצדדים.