מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' זיו

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

כמפורט בהכרעת הדין, הנאשם הגיע ביום 18.9.05, במסגרת תפקידו כעורך דין, לבית הכלא הדרים, כדי לבקר שניים מלקוחותיו. הנאשם נכנס דרך שער הכניסה, נרשם ב"יומן עורכי הדין", וביקש להפגש עם האסירים. במהלך המתנתו להבאת האסירים למפגש, עורר הנאשם את חשדו של סוהר אשר ערך חיפוש בכיסיו. במהלך החיפוש נתפסו על הנאשם שלושה "זרגים" המכילים 39 כדורי MDMA (אקסטזי) ו-4.56 גרם חשיש.

יצויין, כי משפטו של הנאשם עבר מסלול לא רגיל, כאשר בתחילה הורשע במסגרת הסדר טיעון בו הודה בהחזקת הסמים "במטרה להעבירם", אך סניגורו טען בטיעונים לעונש כי הנאשם הודה מכח חזקת הכמות ולמעשה החזיקם לשימושו העצמי. הנאשם נדון למע"ת, פיקוח שה"מ וקנס. בערכאת הערעור, הוחמר העונש ברוב דעות למאסר בפועל לתקופה של שנה, ואילו שופט המיעוט סבר כי ניתן להסתפק ב-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאחר שלא הוסכם במפורש בהסדר הטיעון כי הנאשם התכוון להעביר את הסם לאסירים. בהליך של בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בוטלה הכרעת הדין עקב אי בהירות רבה מדי בהסדר הטיעון – אי בהירות שהנאשם תרם לה, ונקבע כי המשפט יחל מחדש.

במשפט המחודש שנוהל בפני, הודה הנאשם בכל העובדות הנוגעות להחזקת הסם והכנסתו לכלא, והעמיד במחלוקת רק את השאלה של מטרת החזקת הסם – האם לשימוש עצמי, כטענתו, או כדי להעבירו לאסירים. מטעם המאשימה העיד הסוהר שהבחין בהתנהגותו העצבנית של הנאשם וערך חיפוש בכיסיו בעודו ממתין לאסירים ליד חדר הביקור של עורכי הדין, ומטעם ההגנה העיד הנאשם.

נקבע בהכרעת הדין, לאחר שמיעת ראיות וסיכומים בנקודה זו, כי הנאשם התכוון להעביר את הסמים לאסירים, או מי מהם, ולא שכח אותם בכיסו לאחר שרכשם לשימושו העצמי, כטענתו. הנאשם זוכה מהעבירה של נסיון לאספקת סם, באשר קבעתי כי לא היה במעשיו משום תחילת ההוצאה לפועל של עבירת אספקת הסם, אלא מעשי הכנה בלבד.

לאחר הכרעת הדין, הובאו מטעם הנאשם עדי אופי רבים וטובים, המכירים אותו כקולגה וכעורך דין פלילי בכיר ומפורסם, זה שנים ארוכות. דומה, כי כל הנוכחים באולם בית המשפט ביקשו מענה על השאלה המתבקשת והמנקרת, כיצד ומדוע התדרדר עורך דין ותיק ובעל יכולת מקצועית גבוהה ומוכחת, למעשה עבירה פסול ובזוי מסוג זה, שיש בו חציית קוים אדומים של מותר ואסור ביחסים הבעייתיים בין סניגור פלילי לבין הלקוח- העבריין עליו הוא מגן, ודרדור של מעמד עורך הדין לשפל מדרגה אתי ומוסרי חמור.

החברים למקצוע ציינו לשבח את כשרונו, חריצותו ומסירותו המקצועית של הנאשם, ואת היותו קולגה הגון ומסייע, הן לעמיתיו והן למתמחים שהיווה להם מורה דרך ומקור השראה. כן העידו, שלאורך שנים השקיע הנאשם את כל משאביו וזמנו בקריירה המקצועית התובענית והתחרותית שלו, היה "מכור לעבודה", וזאת על חשבון חיי משפחה ועיסוק בתחומים אחרים, שיש בהם להרגיע את מתח העבודה וליצור איזון ופרופורציה בראיית העולם. העדים העידו ממקור ראשון על העבודה היומיומית הקשה והשוחקת של סניגור פלילי, הנאלץ "להלחם" ללא הרף בכל החזיתות – מול התביעה, מול בית המשפט ומול הלקוח-העבריין שמטבע הדברים איננו אדם נעים ונוח לבריות. כן ציין עו"ד רובינשטיין, סניגור ותיק ומנוסה, כי ככל שעורך הדין הפלילי מצליח יותר, כך הוא נעשה מבוקש ע"י עבריינים "כבדים" יותר, וההתחככות המתמדת בחברה עבריינית זו גורמת לשחיקה ולחשיפה למהלומות נפשיות וללחצים קשים, ובהעדר מעצורים ובלמים פנימיים חזקים – עלולה להביא לפרימת נורמות השקפת עולם והתנהגות.

ההתרשמות מדברי חבריו של הנאשם למקצוע, כמו גם התרשמותי מעדותו, היא כי הנאשם נזקק, עקב אורח חייו הלא מאוזן ורווי המתחים, והשחיקה הנפשית המצטברת, לשימוש גובר והולך בחומרים נרקוטיים ממכרים, הן כדי להרגע מהלחצים והן כדי להמריץ את החשיבה והריכוז ולחדש את האנרגיה, וכתוצאה מכך פיתח תלות גוברת בסמים מסוגים שונים, בעיקר קוקאין. נראה כי עובדה זו – שהשמועה עליה ריחפה גם בין החברים למקצוע - לא נעלמה מעיניהם של העבריינים המנוסים, סוחרי הסמים עמם בא הנאשם במגע יומיומי כעורך דין מול לקוח, וכך לבשו היחסים המקצועיים הללו גם פן אחר, של צרכן סמים מול ספק. עמדת התלות של הנאשם באספקת הסמים להם נזקק, ואולי גם בעיות בהתנהלותו המקצועית מול הלקוחות ה"קשים" מולם עבד, ותחרות מתמדת, בגילו המתקדם, בשוק רווי עורכי דין צעירים ונמרצים, יצרו נקודות תורפה, שאיפשרו לעבריינים-הלקוחות או מי מהם להעמיד בפני הנאשם בקשה או דרישה להכנסת סמים לכלא עבורו, והנאשם – בין אם כדי לרצות את מי שרצה לשמר כלקוחותיו, ובין אם משיקולים של תן-וקח מתחום עסקאות הסמים בהן היה מעורב כצרכן, נעתר לה.

חבריו של הנאשם למקצוע העידו גם על ההידרדרות הכלכלית והאישית שעבר הנאשם מאז ביצוע העבירה, לאחר שהפרשה פורסמה בכל כלי התקשורת, ורשיונו של הנאשם כעורך דין הושעה זמנית ממאי 2006 ועד היום. כתוצאה מכך, נבצר מהנאשם לעסוק במקצוע היחיד שבו עסק כל חייו, והוא הגיע עד פת לחם, התרושש מכל נכסיו ונתמך למחייתו בחסדם ובכספם של חברים בודדים למקצוע, הזוכרים לו חסד נעורים.

ממסמכים רפואיים שהוצגו, עולה כי מצב בריאותו של הנאשם לקוי, הוא חולה בסכרת וסובל ממחלת לב איסכמית (עבר צינתור ונמצאה חסימת עורק). כמו כן הוא סובל מבעיות נפשיות ביפולאריות, חרדה ודכאון, הקשורים לאיום בשלילת רשיונו לצמיתות. הוא נזקק באופן שוטף לתרופות למחלותיו הגופניות, וכן לתרופות מאזנות ונוגדות דכאון.

ניתן בעניינו של הנאשם תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן ציין, כי הנאשם מוכר לו תקופה ממושכת, מאז הפנייתו לראשונה בשנת 2005 בעת משפטו הראשון, אז הועמד למבחן למשך שנה, והקשר נשמר במשך הערעורים שהוגשו בעניינו, ובמהלכו הוגשו תסקירים נוספים.

צויין כי שירות המבחן עיין, לצורך התסקיר, במסמכים רפואיים חוות דעת פסיכיאטרית שהוצגו מטעם הנאשם.

שה"מ מתאר כי הנאשם הגיע עקב המעצר והמשפט המתמשך למצב אישי, כלכלי ונפשי ירוד ביותר – אינו עובד, שקוע בחובות ומתמודד עם בעיות רפואיות פיזיות ופסיכיאטריות, שחלקן קשור לתהליך גמילתו מסמים. הוא נמצא כעת במעקב רפואי ופסיכיאטרי וחלה התייצבות במצבו. הנאשם עבר בשנים האחרונות טיפול גמילה מסמים ומסר במהלך הקשר עם שה"מ בדיקות שתן שכולן נמצאו נקיות.

שה"מ התרשם כי הנאשם מבין את חומרת העבירה, ואת חומרת המצב אליו הגיע ומביע חרטה. הוא דיווח על משבר ומחשבות אובדניות עקב שלילת המשמעות מחייו לאחר שהורחק מעבודתו.

שה"מ המליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה, הטלת של"צ בהיקף של 200 שעות ואף ביטול ההרשעה (!) כדי לאפשר חזרתו לאורח חיים תקין.

לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר יעקב מאיר-וייל שבדק אותו באחרונה, מתולדות חייו ודפוסי התנהגותו עולה אישיות נרקיסיסיטית עם רעב בלתי פוסק להצטיינות, הצלחה והאדרה עצמית. במהלך השנים, הצורך בהאדרה עצמית נעזר ואף הוגבר ע"י שימוש בסמים מעוררים, שנועדו להגביר את יכולותיו, עד שהגיע להתמכרות אליהם. הפסיכיאטר מעלה אפשרות שהנאשם הגיע למצב בו רצה להתפס ועל כן נהג בחוסר זהירות. מכל מקום, מעצרו הביא לנקודת מפנה בחייו, הוא שם לו למטרה את ההשתחררות מתלות בסמים, ומוסר לאורך זמן בדיקות שתן המעידות על התמדתו בשמירה על נקיון מסמים. הפסיכיאטר סבור, כי מדובר בתהליך שינוי ממושך באורח החיים ובהתמודדות עם מצוקותיהם, שינוי שטרם התייצב והושלם, אך הנאשם משקיע בו מאמץ ראוי. כמו כן ציין, כי הנאשם אינו רואה טעם לחייו אם ישלל ממנו רשיונו כעו"ד ו/או יישלח לכלא, יש חשש להתקף דכאוני והנאשם מדבר כללית על כוונה אובדנית באם לא יהיה טעם לחייו ולא יוכל להתפרנס. הפסיכיאטר המליץ להתחשב בנתונים אלה לקולא.

לנאשם אין הרשעות קודמות רלוונטיות. לחובתו הרשעות ישנות בעבירות אלימות, איומים והעלבת עובד ציבור, עליהן נדון למע"ת, פיצוי וקנסות.

התביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ברמה שקבע בית המשפט המחוזי בדעת הרוב, לאחר שהורשע בעבירה ששיקפה מלכתחילה את עמדת התביעה ביחס להסדר הטיעון, קרי: החזקת הסם והכנסתו לכלא כדי להעבירו לאסירים. התובעת ציינה, כי חלוף הזמן אינו צריך להוות שיקול לקולא, שכן הנאשם לא נטל אחריות מלאה על העבירה המיוחסת לו אלא מסר גרסה שנדחתה, לפיה נועד הסם לשימוש העצמי בלבד. כמו כן, ביקש דחיות מספר פעמים.

הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר לנאשם להמשך בתהליך השיקום ולחזור לחיים שיש בהם משמעות וכבוד, לאחר המחיר הכבד ששילם בשנים האחרונות על המשגה שעשה. הוא הדגיש את המאמץ המוכח שעשה הנאשם להיגמל מהתלות בסמים, כמו גם את הנתונים לגבי מצבו הבריאותי והנפשי הלבילי. הוא ציין, כי הסדר הטיעון הלקוי היה גם מעשה ידיה של התביעה, וכי הנאשם חסך זמן שיפוטי ניכר, כאשר לא ביקש לנהל את המשפט מתחילא ועד גמירא ולנצל את העובדה כי מוצגי הסם הושמדו, אלא הודה ברוב העובדות ומיקד את הגנתו בנקודה אחת בלבד.