מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' הר-פז

גזר דין

1.ביום 13.10.2009 הורשע הנאשם, בעבירה של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 בכך שביום 20.9.2009 היה הנאשם מעורב באירוע עם המתלוננת ואשר להם בן משותף, כאשר במהלך האירוע איים הנאשם על המתלוננת כי ירצח אותה וכי אין לו מה להפסיד. עוד איים הנאשם על המתלוננת כי יהפוך את חייה לגיהנום וכי יעשה לה את המוות.

אם לא די בכך, בשיחה נוספת באותו יום אמר למתלונן, גרושה של המתלוננת מנישואיה הראשונים, כי ירצח אותה ויתאבד וכי ימרר לה את החיים כפי שהיא ממררת לו את חייו.

2.ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה בתיק זה, כאשר ב"כ המאשימה מבקש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת, שכן מדובר באימרות קשות וחמורות מהרף הגבוה של האיומים.

עוד ציין ב"כ המאשימה, כי סירובו של הנאשם ליתן בדיקות שתן הביא את שירות המבחן להמנע ממתן המלצה בעניינו של הנאשם להסתפק בענישה במסגרת חוק שירות לתועלת הציבור.

מאידך גיסא, הסניגורית ביקשה להסתפק בעונש הצופה פני עתיד ככל שביהמ"ש לא יעתר בקשה להילך בנתיב אותו סלל שירות המבחן שעניינו קביעת עבודות של"צ.

3.עסקינן בנאשם ללא עבר פלילי, אשר קשר גורלו עם המתלוננת והביאו ילד משותף לעולם. אלא, שבמהלך התנהלות החיים נקלע הזוג למשבר.

שירות המבחן הגיש תסקיר בהיקף ניכר, ממצה והפורס תמונה רחבה ביותר לענין התנהלותו של הנאשם.

4.מתסקיר זה נמצאתי למד, כי הנאשם, במהלך שהייתו במרכז היום בטפול בגברים אלימים, המצויים במעצרי בית, שב להשתמש בסמים כאמצעי להמנעות מהתמודדות ממשית עם רגשות. הנאשם הביע חרטה בנוגע להתנהלותו באירוע נשוא העבירה וכן נכונות לניהול אורח חיים תקין ונורמטיבי, ולכן סבר שירות המבחן כי הנאשם ראוי לעונש הרתעתי, חינוכי ושיקומי של הטלת צו במסגרת חוק השירות לתועלת הציבור, אלא שהנאשם סירב לבצע בדיקות שתן סדירות לבדיקת שרידי סם ועל אף שהובהר לו, כי להמנעותו זו תוצאות שליליות, סרב לעשות כן.

5.אין כל מחלוקת, כי אמרות מהסוג שאמר הנאשם למתלוננת במישרין או באמצעות גרושה לשעבר, הינם פסולים בתכלית הפסלות. ולגבי דידי, עבירת איומים הינה חלק מעבירות האלימות שאין ביהמ"ש יכול לתת ידו ולהתעלם או לעצום עיניו מחומרתן. אלמלא נסיבותיו האישיות של הנאשם, כעולה מתסקיר שירות המבחן ועמדת שירות המבחן, אשר סוכלה על ידי הנאשם בסירובו ליתן בדיקות שתן, הרי שהענישה הראויה היתה ענישה של מאסר בפועל. ואולם, כאשר עסקינן בנאשם ללא עבר פלילי, שהודה בהזדמנות הראשונה, איני מוצא מקום להשית עליו עונש של מאסר בפועל.

6.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירה שעניינה אלימות.

ב.אני מורה לנאשם לשלם פיצוי למתלוננת באמצעות גזברות ביהמ"ש.

סכום הפיצוי הינו 5,000 ₪. הפיצוי ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.7.10 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: