מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' אטיאס

החלטה

בהחלטה מיום 9.11.09 הוריתי על ביטול התנאי המגביל בדבר שהייתו של המשיב במעצר בית, ועל החלטה זו הוגש ערר בפני כב' ביהמ"ש המחוזי מרכז.

במסגרת החלטת ערכאת הערעור, ולאחר שהמשיב נתן הסכמתו להפקדת רישיונו במזכירות ביהמ"ש עד לתום ההליכים המשפטיים, הורה כב' ביהמ"ש המחוזי על הוספת התנאי הנ"ל לתנאי השחרור. קרי, נאסר על המשיב לנהוג בכל כלי רכב שהוא עד תום ההליכים.

בבקשה שבפני היום עותר המשיב להחזיר לו את רישיון הנהיגה, כך שיוכל להשתלב גם במסגרת עבודה בחברת תאורה, דבר המחייב רישיון נהיגה.

ב"כ המבקשת מתנגד, מהטעם שהואיל ובסיס החלטת כב' ביהמ"ש המחוזי מרכז היתה הסכמתו של המשיב, אין מקום להעתר לבקשה, ובמיוחד כשהמסוכנות הנשקפת מהמשיב טרם פגה.

כתב האישום מייחס למשיב סדרת עבירות תעבורה, ביניהן עבירות של נהיגה פוחזת של רכב, אי ציות ברמזור אדום, נהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה ללא מסגרות בטיחות בטרקטורון, הסעת אדם בטרקטורון ללא היתר ואי שמירת לוחיות זיהוי.

אין חולק, כי ההליך העיקרי קבוע לסיום בחודש ספטמבר 10'.

לטענת ב"כ המשיב, יש לתת משנה חשיבות לנסיבותיו האישיות של המשיב, שהוא נעדר עבר פלילי, לא נחקר במשטרה, ולמעשה אין לו עבר תעבורתי מכביד כלשהו.

יתר על כן, שעה שעומד בפני ביהמ"ש מטרתו של ההליך לסייע לשיקומו של המשיב, יש לתת משקל יתר למטרה זו גם בכל הנוגע לביטולה של ההגבלה נשוא הבקשה.

כפי שצוין לעיל, הסכים המשיב להגבלה הנ"ל עד לתום ההליכים המשפטיים.

אני מקבלת את פרשנותו של ב"כ המבקשת, כי אין רלבנטיות לעניין זה בסעיפים 50-51 לפקודת התעבורה.

הסכמה זו ראויה לעמוד עד תום ההליכים.

השאלה שבפני היא, האם האינטרס הפרטי של המשיב המבקש להתחיל בביצוע עבודה עולה על האינטרס הציבורי.

אני מצרה על מסקנתי המתחייבת כי האינטרס הציבורי מכריע.

סברתי עוד בהחלטתי מיום 9.11.09, כי מסוכנותו של המשיב אינה מהגבוהות.

יחד עם זאת, ההתנהגות בה כשל המפורטת בכתב האישום מחייבת הבטחה ברורה כי לא יחזור על מעשים כגון דא, בוודאי לא עד להרשעתו.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תש"ע, 16/06/2010 במעמד הנוכחים.

רחל קרלינסקי, שופטת

הוקלד על ידי: אושרת גואטה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: