מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' עמר

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירת שכרות.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה נטען כי בעבר היה המבקש מיוצג ע"י עו"ד ליאור כהן, אך הייצוג נפסק בשלב כלשהוא. עוד נטען כי על פי החלטת הנשיא התיק הועבר לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע, אולם בשל כפירת המבקש בכתב האישום, הועבר התיק חזרה לבית המשפט לתעבורה באילת.

לגופו של עניין, אישר המבקש כי קיבל לידיו הזמנה לדיון ליום 01.02.09, אולם בשל מחלתו הגיש בקשת דחייה בצירוף אישור רפואי, ומכל מקום לא התייצב לדיון בעניינו.

עוד נטען כי המבקש פנה מספר פעמים למרכז המידע, אולם לא קיבל כל תשובה, ומכל מקום המתין לזימון חדש לדיון. הסניגור הסביר כי יתכן שהעברת התיק בין בית המשפט לתעבורה באילת לבית משפט לתעבורה בבאר שבע, ושוב חזרה לבית משפט לתעבורה באילת, כרוכה בשינוי מס' התיק, ולפיכך, כפי הנראה, לא היה מענה ענייני ממרכז המידע.

לבקשה צורף תצהיר. על פי התצהיר המצורף לבקשה טען המבקש כי לא התייצב לדיון בעניינו בשל מצבו הרפואי ביום הדיון, וציין כי הגיש אישור מחלה בצירוף אישור פקס. עוד טען כי "מאז ועד עתה אני מברר מידי תקופה מול מרכז מידע פרטים על התיק שלי ולא קיבלתי כל תשובה". עוד טען המבקש כי ביום 14.01.10 נעצר לבדיקה שיגרתית ע"י המשטרה, במהלכה הודע לו על הפסילה ורישיונו ניטל ממנו. לגופו של עניין, טען המבקש "אני כופר בעובדות כתב האישום ומבקש כי יינתן לי יומי בבית המשפט".

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון. המבקש מאשר מפורשות כי ידע על מועד הדיון, אם כי מנמק את אי התייצבותו בשל מצבו הרפואי ביום הדיון. לא מצאתי בתיק כל תיעוד לבקשת הדחייה הנטענת ולאישור הרפואי שצורף לה. אף לו מצאתי בקשת דחייה ואישור רפואי כנטען, לא היה בכך כדי להועיל למבקש, מהנימוקים שיפורטו להלן. משעשה המבקש דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

המבקש "עצם את עיניו" משך תקופה של למעלה משנה, ולא עשה מאומה לבירור עניינו המשפטי. אין בידי לקבל את הטענה, לפיה לא ניתן מענה אפקטיבי לפניות המבקש למרכז המידע, בין היתר, לאור העובדה שעל פי מסירת מס' תעודת זהות, מרכז המידע נותן מענה מקיף לכלל תיקיו של הפונה. זאת ועוד. המבקש היה חופשי לברר עניינו המשפטי במזכירות בית המשפט לתעבורה בבאר שבע ובאילת, אך בחר שלא לעשות כן.

בפי המבקש טענה לעיוות דין. עם זאת, כאמור לעיל, לא הובאה כל גרסה להפרכת הנטען בכתב האישום. לאחר שעיינתי בתיק, אינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו, ואין באמירה הכללית של המבקש על רצון להקל בעונש כדי להקים חשש כלשהוא לעיוות דין.

מדובר בעבירה חמורה, וגם לאחר ששבתי ושקלתי את הענישה שהושתה על המבקש, אינני סבור כי היא נוטה לחומרה.

אשר על כן, בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בתיק, בחנתי את טענות הצדדים, לאור השלשלות ההליכים בתיק, גילו של התיק, ובשים לב לעיתוי הגשת הבקשה (לאחר שנעצר לבדיקה שיגרתית ע"י המשטרה) והשיהוי הרב בהגשתה, לא מצאתי לנכון להיעתר לה.

5. לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

6.המזכירות תודיע לצדדים.