מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' סלוקי

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירת מהירות.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

בבקשה נטען כי הנאשם לא התייצב לדיון בעניינו, מאחר והטיפול בדו"ח הועבר לידי אביו, שהיה אמור למנות את ב"כ הנאשם כסניגור בתיק. עוד נטען כי הנאשם לא קיבל כל זימון לדיון ליום 24.12.09, אך טענה זו נדחית על הסף, מאחר והדיון בעניינו של הנאשם היה קבוע ליום 16.11.09, ולמועד זה הנאשם לא התייצב. מועד מתן פסק הדין בהיעדר אכן הינו 24.12.09, אך השיהוי בנתינתו נובע אך בעומס דיוני בלבד.

לבקשה צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי לנכון להיעתר לה.

עולה בבירור כי לא הובאה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות. הטענה לפיה הדו"ח הועבר לטיפולו של אביו של הנאשם, אינה מהווה סיבה מספקת, ואף לא מצדיקה את התנהלותו של הנאשם. הנאשם אישר בחתימתו דבר קבלת הדו"ח ביום ביצוע העבירה, ועל כן זומן כדין לדיון בעניינו. למעשה, לכאורה, משתקפת מהבקשה טענת השיכחה ממועד הדיון, וזו לא יכולה לעמוד בנסיבות העניין, ולאור הפסיקה בעניין זה.

משעשה הנאשם דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

בתצהיר המצורף לבקשה טען הנאשם כי הדו"ח נמסר לטיפול אביו, אשר מיוצג על ידי עו"ד חודורוב מזה מספר שנים, על מנת שייצגו בדיון, אך משום מה הדו"ח לא הועבר לידי הסניגור, ומועד הדיון חלף. לגופו של עניין, טען הנאשם להגנתו כי לא נהג במהירות המיוחסת לו בכתב האישום, כי בעת ביצוע העבירה הנטענת היו מספר רכבים על הכביש בכיוון התנועה מול השוטר, וכי המכשיר לא היה מכויל כדין והפעלתו לא עמדה בדרישות הפסיקה בעניין זה.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשם, כאמור לעיל, טוען לעיוות דין, על יסוד טענה משפטית, לפיה המכשיר שבאמצעותו בוצעה מדידת המהירות ביום האירוע, לא עמד בתנאים להפעלתו על פי הפסיקה שניתנה בעניין זה. לאחר שבחנתי את הטענה, בהיעדר כל בסיס ראייתי, ובשים לב למועד העלאת הטענה, איני מוצא לנכון לקבלה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע למבקש.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"א, 16 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: