מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' מצארווה

החלטה

1.לפניי בקשה לקביעת מועד לתחילת מניין תקופת הפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, אשר נגזרה על המבקש.

2.ביום 12.1.2004 ניתן גזר דין כנגד המבקש, במסגרתו הוטלה עליו פסילת רישיון למשך 9 חודשים. המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ולא הפקיד תצהיר חליף בעקבות מתן גזר הדין.

3.כעת עותר ב"כ המבקש לחישוב הפסילה "רטרואקטיבי" כלשונו. המבקש מודה כי לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ו/או תצהיר מתאים מטעמו. המבקש טוען בבקשתו כי אינו מחזיק ברישיון נהיגה מיום 17.6.2001 ומסר כי תלויים ועומדים נגדו מספר עונשי פסילת רישיון, אשר נגזרו עליו בבתי משפט שונים ברחבי הארץ אך רק בחלקם הפקיד רישיון נהיגה או תצהיר חליף להפקדה. המבקש מבקש לפתוח דף חדש וללמוד נהיגה מחדש על מנת לנהוג בצורה בטוחה ותקינה כלשונו.

4.לבקשה צורף תצהיר ממנו עולה כי המבקש אינו מחזיק ברישיון נהיגה למן יום 17.6.2001.

כן צירף המבקש אישור ממשרד הרישוי ממנו עולה כי רישיונו נפסל 9 פעמים בין שנת 2003 לשנת 2009 ורישיונו הופקד רק בחלק מהתיקים בלבד. לבקשה צורף גם צו כינוס נכסיו של המבקש מיום 24.8.2011.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה, והפנתה לתחיקה ולפסיקה רלוונטית לפיהן נהג שרישיונו נפסל חייב להפקידו או תצהיר במקומו ברשות שהורתה על הפסילה. לדעת המשיבה, נסיבותיו של המבקש אינן מצדיקות סטייה מהוראות הדין, בייחוד משחלפו 9 שנים ממועד מתן גזר הדין.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. סעיף 42 לפקודת התעבורה, קובע כי מניין תקפות הפסילה יחל עם הפקדת הרישיון ואין באמור בבקשה טעם כלשהוא לחרוג מהוראות הדין.

אף אם, כטענת המבקש, לא החזיק רישיון נהיגה מיום 17.6.2001, עליו היה להגיש תצהיר כנדרש בעקבות גזר הדין שניתן בעניינו ביום 12.1.2004, הכל בהתאם להוראות תקנה 557 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1954.

7.בתי המשפט הביעו עמדתם לא אחת, כי במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש להקפיד הקפדה יתרה על קיומן של הוראות פקודת התעבורה והתקנות לפיה. בית המשפט העליון עמד ברע"פ 4446/04, 5217/05, 5218/05 ביטון ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005 (4) 44, על חשיבות מסירה בפועל של רישיון הנהיגה לרשות הפוסלת, בין אם הוא עדיין בתוקף או פג תוקפו טרם מתן גזר הדין וטרם מועד ביצוע העבירה.

כב' השופט לוי קבע בפס"ד ביטון בעניין זה כדלקמן:

"...בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מהנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת הפסילה."

וכן, ראו פסיקת כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 467, 472, בהאי לישנא:

"תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רישיון בבית-המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. ראשית, חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רישיון תקף הן לגבי רישיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רישיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרישיון בעת פסילה. לגבי רישיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רישיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא ...".

עוד נקבע בב"ש 93492/06 חמאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2006):

"אין להסתפק בהפקדת הרישיון פעם אחת בפסילה הראשונה, ויש להפקידו בכל פעם שיורשע מחדש ובמקרה שהרישון כבר הופקד, יש ליתן תצהיר בכל פעם שיורשע מחדש, בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה".

8.מכאן, משהמבקש לא הפקיד עד כה רישיון נהיגה או תצהירי חליפי בבית הנמשפט השלום באילת, בעקבות גזר הדין מיום 12.1.2004 טרם החל מניין תקופת הפסילה.

9.עם זאת, לאור האמור בתצהיר שצורף לבקשה, אני מוצא להורות כי תקופת הפסילה בתיק זה תחשב מיום הגשת הבקשה והתצהיר - 30.6.2013.

10.המזכירות תודיע לב"כ הצדדים ולמשרד הרישוי.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.