מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' מור

החלטה

1.ביום 17.3.2009 גזר בית המשפט (כב' השופט יואל עדן) על המבקש, בין היתר, עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 360 יום וזאת במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים. עוד הוטל על הנאשם במסגרת גזר הדין עונש מאסר למשך 45 יום לריצוי בחופף לעונש שריצה אותה עת.

2. כעת, עותר המבקש להורות כי תקופת הפסילה הסתיימה.

לבקשה לא צורף תצהיר ולא צורף אישור ממשרד התחבורה שיהא בו כדי ללמד על מצב רישיון הנהיגה כיום. עם זאת, צורף אישור שהיית אסיר בבית הסוהר, גזר דין בתיק 2058-03-12 מבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה מיום 21.6.2012 ואישור על הפקדת רישיון הנהיגה בתיק הנ"ל ביום 26.6.2012 ממזכירות בית משפט השלום בפתח תקווה.

נטען כי משלא הורה בית המשפט כי ריצוי עונש הפסילה יחל מיום שחרורו של המבקש ומשבפועל לא נהג בתקופת מאסרו, יש לראות אותו כמי שריצה את עונש הפסילה שהוטל עליו. עוד נטען גם בשל ההפקדה שבוצעה בתיק האחר בבית המשפט בפתח תקווה, ביום 3.7.2012 ומשחלפו 360 יום ממועד ההפקדה, ניתן לקבוע כי המבקש ריצה את הפסילה שהוטלה עליו גם מטעם זה.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה להוראות פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, מהן עולה כי מניין הפסילה יחל עם הפקדה פוזיטיבית של רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט שהורה על הפסילה וכי במניין תקופת הפסילה, לא תבוא התקופה בה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה בגללה נפסל.

3. סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שכותרתו: "פסילה וחישוב תקופתה", קובע כך:

"(א)פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב)הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

(ג)בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –

(1)תקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2)תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שכותרתה: "פסילה על ידי בית המשפט, מורה כי:

"נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט".

תקנה 557(א) לתקנות התעבורה, שכותרתה: "רשיון שפקע תוקפו, שהומצא לרשות או שאבד", מורה כי:

"הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה".

4.בתי המשפט הביעו עמדתם לא אחת, כי במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש להקפיד הקפדה יתרה על קיומן של הוראות פקודת התעבורה והתקנות לפיה. בית המשפט העליון עמד ברע"פ 4446/04, 5217/05, 5218/05 ביטון ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005 (4) 44, על חשיבות מסירה בפועל של רישיון הנהיגה, בין אם הוא עדיין בתוקף או פג תוקפו טרם מתן גזר הדין וטרם מועד ביצוע העבירה.

כב' השופט לוי קבע בפס"ד ביטון בעניין זה כדלקמן:

"...סעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע ההסדר שבתקנה 557, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, וממילא אין צורך להידרש לו לא במסגרת גזר-הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא ("בקשה לחישוב תקופת הפסילה")".

וכן, ראו פסיקת כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 467, 472, בהאי לישנא: