מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' ליסוגורסקי

הכרעת דין

על יסוד הודית הנאשם באמור בעובדות כתב האישום, אני מרשיע אותו בעבירות המפורטות בו.

ניתנה והודעה היום כ"ה שבט תש"ע, 09/02/2010 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), נהיגה בשכרות עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, וסטייה מנתיב, עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה.

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון הכולל בין היתר פסילה בפועל בת 32 חודשים המסווגת למלגזה בשטח מפעל.

על פי כתב האישום מדובר בריכוז אלכוהול של 1105 מיקרוגרם, מדובר בנאשם שנהג את רכבו באופן מזוגזג, סטה לנתיב הנגדי מספר פעמים ולאורך מספר קילומטרים, התנגש במעקות ביטחון שהוצבו בשולי הכביש. אחרי רכבו של הנאשם נסעו מתנדבי משטרה ברכב משטרתי גלוי. על מנת לשמור על בטחון משתמשי הדרך הקפידו המתנדבים בנסיעתם אחרי הנאשם, תוך סימון לנאשם לעצור רכבו בצד הדרך על ידי איתות באורות הדרך והדלקת תאורת חרום של הרכב המשטרתי, ללא הועיל, זאת עד אשר נעצר הנאשם, ולאחר שנאלץ רכב המשטרה לנסוע במקביל לנאשם בנתיב שמאל הנגדי ולכרוז לנאשם לעצור בצד.

ב"כ המאשימה טוען כי קושי ראייתי הביא להסדר, ולשאלת בית המשפט השיב כי הקושי הראייתי עניינו השכרות בלבד.

מדובר בעבירות חמורות ביותר, ועולה מכתב האישום כי הנאשם העמיד בסיכון של ממש את המשתמשים בדרך. חומרת כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, איננה רק בריכוז הגבוה מאוד של אלכוהול, אלא גם באופן הנהיגה כפי שתואר לעיל.

אופן הנהיגה של הנאשם מעיד כי נשקפת ממנו מסוכנות של ממש למשתמשים בדרך. נטען כי קושי ראייתי עומד בבסיס ההסדר, אולם הקושי הראייתי מתייחס לשאלת השכרות וגם בהתעלם מהשכרות, מדובר בנהיגה אשר סיכנה את חיי המשתמשים בדרך, מדובר בנהיגה לאורך מספר קילומטרים, התנגשות במעקות ביטחון, והיה צורך בהתערבות של השוטרים על מנת למנוע תאונה.

אין ספק שהותרת הנאשם עם האפשרות לנהוג במלגזה בעייתית ויש בה כדי להוות ענישה לקולא. מי שמרשה לעצמו לנהוג ברכב, משאית, באופן הזה, בין אם שיכור הוא ובין אם לאו, מעיד על עצמו כי מסוכנות של ממש נשקפת ממנו כשהוא אוחז בהגה.

הערעור פלילי 1958/08, פלוני נגד מדינת ישראל, פד"נז (1) 577, נפסק כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו בין היתר את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון, ובהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם, יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון.

עוד נקבע בפסק הדין (בעמוד 606) כי בית המשפט אינו פטור מקביעה עצמית של נקודת האיזון הראויה האמורה.

לא בנקל התערב בית המשפט בהסדר טיעון, וודאי שכך הוא הדבר כאשר שיקולים ראייתיים עומדים בבסיס ההסדר, שכן שיקולים ראייתיים אלה נעלמים מעיניו של בית המשפט בשלב זה.

יחד עם זאת, צמד המילים "שיקולים ראייתיים" איננו בבחינת מילות קסם אשר מונעות מבית המשפט לבחון את ההסדר, ולבחון בין היתר לאיזה חלק מכתב האישום התיחס הקושי הראייתי.

בעניננו נאמר כי הקושי הראייתי התייחס לשכרות. מכאן שלכל שאר רכיבי כתב האישום המתוקן החמור והקשה בו הודה הנאשם, אין כל קושי ראייתי.

לטעמי, די בנהיגה המתוארת לעיל ובסכנה החמורה שהערים הנאשם את המשתמשים התמימים בדרך כדי להביא להרחקתו מנהיגה לתקופה ארוכה, ללא כל סיווג, גם אם תאמר שלא היה שיכור.

אני סבור שנקודת האיזון שונה. בנסיבות העניין מחוייבת המציאות הרחקתו של הנאשם מכל הגה, גם אם יהיה זה של מלגזה וגם אם יהיה זה במסגרת שטח מפעל.

בית המשפט ער לקושי אשר נוצר לנאשם זה בפרנסתו, בית המשפט ער לגילו וער למשמעות המעשית הקשה של איבוד היכולת להתפרנס. יחד עם זאת, בית המשפט מצווה ואמון על אינטרס הציבור ועל ההגנה על משתמשים תמימים בדרך, כמו גם על כל מי שיהיה בשטחו של אותו מפעל בו יבחן הנאשם לעבוד.

בית המשפט מחוייב לבחון את כל שיקולי הענישה הראויים לכל מקרה ספציפי, ולבחון אותם אל מול הסדר הטיעון. בענייננו שיקול המניעה הוא שיקול מרכזי אשר אינו מקבל את מלוא הפיתרון הנדרש לו כאשר נאשם זה רישיונו יסווג כך שיוכל לנהוג.